האם יש חיוב לסמוך גאולה לתפילה ערבית או לא? מצד אחד לא אומרים את הפסוק "כי שם ה' אקרא" לפני שמונה עשרה כפי שאומרים במוסף ומנחה משום הפסק בין גאולה לתפילה. מצד שני כן מפסיקים לכמה דברים: השכיבנו, ברכת יראו עינינו בחוץ לארץ וקדיש?

שלום וברכה, גם בערבית יש חיוב לסמוך גאולה לתפילה. אמנם מכיוון שתפילת ערבית רשות מקילים בזה יותר משחרית. על כן הגבאי יכול להכריז לפני תפילת שמונה עשרה של ערבית: 'ראש חודש', להזכיר לציבור לומר יעלה ויבוא, מכיוון שיש בזה צורך התפילה. כמו כן, מי שמגיע לתפילה באיחור יתחיל שמונה עשרה עם הציבור ולאחר מכן ישלים את ברכות קריאת שמע. מה שאומרים ברכת השכיבנו (וכן פסוקי 'יראו עינינו' בחוץ לארץ) משום שהם נספחים לברכת גאל ישראל ונחשבים כגאולה אריכתא. אולם מעבר לכך אין להפסיק בין גאולה לתפילה בערבית ועל כן אין לומר את הפסוק 'כי שם ה' אקרא' בערבית. מקורות והרחבה: נחלקו רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי בגמרא (ברכות ד:) אם יש חיוב לסמוך גאולה לתפילה ערבית. לדעת רבי יוחנן צריך לסמוך גאולה לתפילה בערבית ולרבי יהושע בן לוי לא צריך. תוספות (שם, ד"ה 'דאמר') הביאו שהרב עמרם פסק שלא צריך לסמוך גאולה לתפילה ערבית משום שקיימא לן שתפילת ערבית רשות. תוספות (שם) חלקו על דבריו והכריעו שצריך לסמוך גאולה לתפילה גם בערבית. ואף שקיימא לן שתפילת ערבית רשות, אין בזה סתירה, שאף שתפילת ערבית רשות, כאשר מתפללים ערבית יש לסמוך גאולה לתפילה. ראה עוד בבית יוסף (סימן רלו). השולחן ערוך (רלו , ב) פסק שצריך לסמוך גאולה לתפילה בערבית. השכיבנו אינו מהווה הפסק משום שהוא כגאולה אריכתא (כמבואר בגמרא שם). ראה מ"ב (רלו, ס"ק ג) בטעם הדבר. כמו כן נהגו רבים מזמן הגאונים לומר פסוקי 'יראו עינינו' (תוספות שם). ביאר המשנה ברורה (ס"ק ה): "ומה שנוהגין להפסיק בפסוקים ויראו עינינו וקדיש לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית ונפטרין בקדיש ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון ומ"מ אין להפסיק בדברים אחרים". ובערוך השולחן הוסיף (רלו, ח): "ובפסוקים אלו יש הרבה מענייני גאולה, וכן 'יראו עינינו' וברכת המלך בכבודו וכו' הכל מעניין הגאולה". עיין עוד בעניין זה בבית יוסף (סי' רלו). הטעם שאומרים קדיש ולא חוששים להפסק הוא משום שהקדיש קשור לפסוקי 'יראו עינינו' שתיקנו לומר בימי הראשונים כמבואר במ"ב הנ"ל. עדיין יש לשאול - הרי בזמננו כבר איננו אומרים פסוקי 'יראו עינינו', ולכאורה נכון שלא לומר בזמננו גם את הקדיש שתוקן אגב פסוקים אלו? תירץ ערוך השולחן (רלו, ח) שהתקנה של הקדיש לא זזה ממקומה משום קדושתו המיוחדת של הקדיש, ועוד שעיקר ענינו של הקדיש הוא גאולה, וממילא הוא לא מהוה הפסק בין הגאולה לתפילה. (ע"ע בב"ח (סימן רסז) שכתב טעמים אחרים מדוע אומרים את הקדיש הזה לפני שמונה עשרה גם בשבת שהרי לא אומרים בשבת את פסוקי 'יראו עינינו'). עוד מצינו שהקילו בדין סמיכת גאולה לתפילה ערבית לעניין אמירת 'ברכו' למי שלא שמע 'ברכו' לפני שמונה עשרה. וכן הקילו שהגבאי רשאי להכריז "ראש חודש" לפני שמונה עשרה (רמ"א סט, א, ושולחן ערוך, רלו א). מצינו במשנה ברורה שני טעמים מדוע הקילו בדבר: א. בלאו הכי מפסיקים בפסוקי 'יראו עינינו' (מ"ב סט, ס"ק טו). ב. סמיכת גאולה לתפילה ערבית לא חמיר כלי האי משום שתפילת ערבית רשות (שער הציון רלו ס"ק ד, וכך משמע מהרמ"א סי' סט ע"ש). ראה עוד בכף החיים (סט ס"ק יג, ובסימן רלו ס"ק טז). עוד הקילו שמי שנכנס לבית הכנסת באיחור והציבור עומדים להתחיל שמונה עשרה – יאמר עמהם שמונה עשרה ואחר כך ישלים ברכות קריאת שמע (רלו, ג). עיין עוד בכף החיים (קיא, יב) בשם האר"י ז"ל שלא ישנה את הסדר משום שבכך הוא מהפך בסדר תיקון העולמות. מעבר להיתרים הנ"ל אין להפסיק בין גאולה לתפילה גם בערבית ועל כן אין להוסיף פסוקים נוספים כמו "כי שם ה' אקרא" (ראה מ"ב קיא, א). בספר אשי ישראל (כג, הערה נט) כתב שמי שהתחיל לומר את הפסוק "כי שם ה' אקרא" לפני שמונה עשרה בערבית: לדעת החלקת יעקב יפסיק, ורשאי להרהר את המשך הפסוק במחשבה. אולם לדעת הגר"ח קנייבסקי מסתבר שיגמור. (דבריו מובנים על פי הטעמים האמורים לעיל שהקילו בהפסק בסמיכת גאולה לתפילה ערבית וכאן יש בזה קצת צורך תפילה). מצאתי בספר פניני הלכה תפילה (כה, ד) שביאר בטעם הדבר שהקלו בדין סמיכת גאולה לתפילה ערבית, משום שעיקר הגאולה היתה ביום. ולכן הקלו חכמים לתקן השכיבנו, והקלו להפסיק בקדיש ובשאר הפרטים המוזכרים לעיל. ההסבר מתיישב על הלב. אולם צ"ע שבדברי הפוסקים לא נראה כך אלא שהקלו משום שתפילת ערבית רשות כנ"ל. נכון שעיקר הגאולה היתה ביום ולכן לרבי יהושע בן לוי אין חיוב לסמוך גאולה לתפילה בערבית. אולם להלכה קיימא לן כרבי יוחנן שיש חיוב לסמוך גאולה לתפילה בערבית אף שגאולה מעלייתא לא היתה אלא ביום. כל טוב!