מדוע נקראת העקידה - עקידת יצחק, על שם יצחק (ולא למשל עקידת בן אברהם) למרות שאברהם הוא היה האקטיבי הוא קיבל את הציווי וזה היה הניסיון שלו ויתכן אף שיצחק לא ידע שהולך להיעקד ולמעשה לא היה אקטיבי בעקידה?

שלום וברכה, ליצחק היה חלק מאד משמעותי בנסיון. חז"ל אומרים (מובא ברש"י כב, ח) שיצחק ידע שאברהם הולך לעקוד אותו ובכל זאת הלך בלב שלם. לפי זה במובן מסוים חלקו של יצחק אפילו יותר גדול מחלקו של אברהם אבינו. מכל מקום, גם לפי הפירוש של האבן עזרא (פס' ד) שיצחק לא ידע לאן אברהם לוקח אותו, יתכן שהסיבה שקוראים לניסיון 'עקידת יצחק', ולא 'עקידת בן אברהם' כפי שהצעת, משום שלא כל כך נוח לקרוא לזה כך. הרחבה: יתכן שנחלקו רבותינו בגמרא בסנהדרין למי היה תפקיד יותר חשוב בעקידת יצחק, לאברהם או ליצחק. שכך כתב רש"י (כב, א): "אחר הדברים האלה" - יש מרבותינו אומרים (סנהדרין פט) אחר דבריו של שטן שהיה מקטרג ואומר מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו אילו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב. ויש אומרים אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני אילו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב". נראה שנחלקו למי מכוון עיקר הניסיון, ולמי תפקיד יותר משמעותי. אמנם באופן פשוט אברהם היה העיקרי בניסיון כנאמר בפסוק (כב, א): "והאלקים נסה את אברהם". אך במובן מסוים שכרו של יצחק אולי גדול יותר. האבן עזרא (פס' ד) כתב שלפי חז"ל (בראשית רבה נו יא) שיצחק ידע שאברהם מתכוון לעקוד אותו, היה אמור ליצחק שכר כפול משל אברהם. אמנם בגלל שהוקשה לאבן עזרא שאם כן צדקת יצחק היתה אמורה להיות כתובה בפסוק, לכן הלך בדרך אחרת, והסביר שיצחק היה קרוב לגיל שלש עשרה (ולא בגיל שלושים ושבע כדעת חז"ל) ואברהם הסתיר את הסוד ממנו כי אם היה אומר לו שהוא העולה, יתכן שהיה בורח, ע"ש. שוב הראה לי הגר"ש הירש שליט"א את דברי הג"ר יהושע רוזן זצ"ל: "וזה לשון החתם סופר (שו"ת או"ח סי' רח): "אברהם שמע מפי ה' ויצחק האמין לאברהם הואיל והיה מוחזק. ורגיל אני לומר משום הכי אמרינן "ועקדת יצחק לזרעו תזכור", ולא אמרינן "עקידה שעקד אברהם" כמו שאמר בתחלת הברכה שם... ואין מן התימה על אברהם ששמע מן הקב"ה עצמו אבל מהתימה על יצחק שקיבל מאברהם מה שהוא נגד השכלתו וא"א לשמוע כלל מ"מ לא הרהר גם אחרי דברי חכמי' ושמע ופשט צווארו". ע"ש בדברי החתם סופר. הוסיף על זה הג"ר יהושע רוזן (בספרו על התורה אות סא) שמכל מקום הפסוק מדגיש "והאלקים נסה את אברהם", ומשמע שהנסיון של אברהם היה גדול יותר. והסיבה היא שהניסיון של יצחק היה למסור את נפשו למיתה, וזה ניסיון עצום אבל נגמר מהר. מה שאין כן אברהם אבינו שחשב שהוא הולך לאבד את בנו האהוב, והיה צריך להתמודד עם זה כל החיים". כל טוב!