במסכת מנחות דף צח נאמר שבדי הארון דחקו ובלטו בפרוכת. דברים אלו נאמרו על המסופר בספר מלכים, על בית המקדש הראשון. שאלותיי: 1. בבית המקדש הראשון הרי היה קיר, והפרוכת החליפה את הקיר בבית המקדש השני. 2. אם נאמר שזה היה בבית המקדש השני, הרי לא היה הארון בבית שני. 3. הרי הפרוכות נועדו בגלל שלא ידעו לאן שייך השטח של הקיר העבה, ולכן הניחו 2 פרוכות כדי שעובי הקיר יהיה ביניהם. ואם הבדים דחקו בהם, אז הפרוכות לא נותרו עם רווח של העובי הנ"ל. 4. איך הכהן הגדול נכנס ועבר ביניהם ביום כיפור, אם היו דחוקים מבדי הארון?

שלום (שליחה על העיכוב במתן התשובה, אינני יודע מהי סיבת העיכוב) כפי שציינת ישנם הטועים לחשוב שבבית ראשון לא היתה פרוכת. זו הנחה שאיננה נכונה היתה פרוכת הן במשכן, הן בבית ראשון והן בבית שני. ההבדל בין בית ראשון לבית שני הוא שבבית ראשון היה קיר מפריד בין הקדש לקדש הקדשים ובקיר היה פתח ובו תלו את הפרוכת. לעומת זאת, בבית שני לא היה קיר ובמקום זה היו שתי פרוכות עם מרחק אמה ביניהם. נציין מספר מקורות לכך: במלכים (א' ו, לא, לב) כשמתוארת בנית מקדש שלמה לא מתוארת פרוכת אלא דלתות בלבד: "וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן הָאַיִל מְזוּזוֹת חֲמִשִׁית. וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵי שֶׁמֶן וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב וַיָּרֶד עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמֹרוֹת אֶת הַזָּהָב". הרד"ק (שם) מסביר את הפסוק: "ואף על פי שהיו הדלתות לפתח הדביר היה שם גם כן פרוכת כמו שאומר בדברי הימים להיות מסך לפתח לפי שלא היו הדלתות נסגרות שהרי בדי ארון נתונים על פני הדביר א"כ הפרכת היה מסך לשער הדביר". במסכת יומא (נד ע"א) נאמר: "אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה". ובגמרא ישנה מחלוקת האם מדובר בבית ראשון ובכרובי שלמה שעמדו על הרצפה, או בבית שני ובכרובים המצוירים שעל קירות הבית השני. עוד מבואר שם ביומא (נד ע"א): "רב יהודה רמי: כתיב (מלכים א' ח) ויראו ראשי הבדים וכתיב (מלכים א' ח) ולא יראו החוצה – הא כיצד? – נראין ואין נראין. תניא נמי הכי: ויראו ראשי הבדים יכול לא יהו זזין ממקומן – תלמוד לומר ויארכו הבדים. יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין – תלמוד לומר ולא יראו החוצה. הא כיצד – דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת, ונראין כשני דדי אשה, שנאמר (שיר השירים א) צרור המר דודי לי בין שדי ילין". דרשה זו יכולה להיאמר או על המשכן או על בית ראשון (או על שניהם), כיון שבבית שני כבר לא היה ארון ובדיו. ואם היא נאמרה על בית ראשון ראיה נוספת מכאן שהיתה פרוכת. וכך כתב הצל"ח (יומא נא ע"ב): "הנה זה פשוט שבמקדש ראשון אף שהיה אמה טרקסין מ"מ הרי היה פתח פתוח בדביר ושם היה פרוכת לפני הפתח, והדבר מפורש במקרא ובגמרא לקמן (דף נ"ד ע"א) שהיו הבדין דוחקים בפרוכת, וזה בבנין שלמה היה". וכן ברש"י (יומא נד ע"א): "ויוצאין בפרוכת – הפרוסה כנגד פתח שבמחצית אמה טרקסין, והפתח באמצע אמה טרקסין היה במקדש ראשון". לגבי כניסת הכהן הגדול ביום הכיפורים - הירושלמי ביומא (פרק ה', הלכה ב) אומר כי בכניסתו, הכהן היה דוחק את הפרוכות לצדדיו במפרקיו בכדי שלא יצית את הפרוכות בגחלים שבמחתה. יום טוב