לאבי יש שיעור כל יום בשעה חמש אבי נרדם והנני רואה שהשעה כבר 5 ואיננו קם האם מותר לי להעיר אותו למטרת שיעור התורה שלו למרות שאינני נתבקשתי (איני יודעת אם הוא נרדם בלי לשים לב לשעה ) בתודה רבה

שלום וברכה, אם איך שאת מכירה את אביך את יודעת שבמקרה הזה הוא היה רוצה שתעירי אותו אזי יש להעיר אותו (ספר חסידים שלז).. אם יש לך ספק אין להעיר אותו. יתרה מכך, גם אין להעיר כל אדם (ולא רק הורה) כדי לשמוע שיעור תורה או להתפלל במניין כאשר אינך יודעת אם הוא רוצה שיעירו אותו, משום שאיסור גזל שינה חמור מאד ורק כאשר ההיתר ברור יש להעירו (תשובות והנהגות ח"ב סי' נ). הרחבה: חז"ל (קידושין לא.) שיבחו את דמא הן נתינה על כך שלא העיר את אביו גם במחיר שלא הרויח רווח עצום שהזדמן לו. וכתב הספר חסידים (שלז): "הבן שבא לידו ריוח. ואביו ישן למדנו מדמה בן נתינה. אבל אם בא ריוח לאביו ונפסד אביו כשמקיץ מצטער יותר שלא הקיצו והבן יודע דעת אביו ששמח כשמקיצו בשביל אותו דבר. מצוה להקיצו מאחר שאביו שמח על זה. וכן כשמקיצו ללכת לבית הכנסת או לדבר מצוה". דבריו הובאו להלכה על ידי הבאר היטב (רמ טז), וחיי אדם (סז יא). וקשה מהסיפור של דמא בן נתינה, שלכאורה אביו היה אמור לרצות שיעירו אותו ולשמוח בכך כדי שבנו ירוויח כסף רב? וצריך לומר שאביו לא היה שפוי בדעתו, והעדיף שלא יעירו אותו (דברות משה קידושין לא, הע' יז, וכעין זה כתב ערוך השולחן רמ, מ). אך הוסיף ערוך השולחן (שם): "ומכל מקום טוב יותר להקיצו על ידי אחר ולא על ידי עצמו. וכמדומני שכן המנהג, וכן נכון לעשות". עכ"ל. ולכאורה אין הכרח בחומרא שכתב ערוך השולחן שטוב להעיר על ידי אחר, שהרי אין בכך פסול לעשות רצון אביו ולהעירו, ואדרבא מצוה יש בכך ומצוה בו יותר מבשלוחו (בשאלה אם יש בכעין זה מצוה בו יותר מבשלוחו ראה חידושי הגז"ר בענגיס ח"ב סי' יח מה שמעיר על הגמ' פסחים קד:, והערות הגרי"ש אלישיב שם ד"ה 'רברבנותה דמר', ואכמ"ל). וכן נראה מהספר חסידים, חיי אדם, באר היטב ודברות משה שלא הזכירו שעדיף שאחר יעיר את האבא, ומשמע שלא ראו בזה צורך. כל טוב!