שלום הרב. מה היחס שצריך לתת לבית הקברות בכלל ולקברי צדיקים בפרט? האם אפשר וצריך ללכת בכל הזדמנות לאזכרות וסתם ביקורי געגוע לנפטר? מדוע כולם כולל תלמידי חכמים מתעלמים מההדרכה שנתן הגר"א לבני ביתו באיגרת הגר"א לא להתקרב בכלל לבתי עלמין וכל הצרות שיש לאדם זה מהטומאה שיש בבתי העלמין?

שלום רב לשואל היקר. יש לחלק בין הליכה לבתי קברות סתם, לבין הליכה לקברי צדיקים או בעת הצורך כגון אזכרה (שבעה שלושים ושנה). אכן יש להמנע להגיע לבתי קברות סתם או ללא צורך כפי שהזכרת בפרט למי שלא מגיע בטהרה (גם לקברי צדיקים הנמצאים בתוך בתי קברות) כפי שהזהירו הפוסקים והמקובלים. אולם להתפלל על קברי צדיקים, זהו מנהג קדוש ועתיק יומין בישראל וגדולי ישראל האריכו בחשיבותו ומעלתו. הגר"א שציינת באגרתו, לא התכוון חלילה לצאת נגד מנהג זה, אדרבא בספר לשם שבו ואחלמה (ח"ב) מובא בשם הגר"א: "עיקר השראת השכינה בדורתינו אלא בקברי צדיקים". מקורות: א. הנה אמרו חז"ל (חגיגה ג:): "והלן בבית הקברות אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה", וביאר רש"י (סנהדרין סה:) שטעם ההליכה לבית הקברות הוא כדי שהשד של בית הקברות יהא אוהבו ומסייעו בכשפיו. מבואר שכוחות הטומאה מצויים בבית הקברות ויכולים חלילה להזיק ולכן הזהירו הפוסקים מפני כניסה לבית קברות בטומאה. כתב רבנו הרמ"א (סימן פ"ח): ״יש שכתבו שאין לאשה נדה להכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר שם או ליגע בספר תורה כו' וי״א שמותרת וכן עיקר. ובמ״ב (שם סק"ז) כתב שלא יכנסו (נשים) לבית הקברות עד שיטבלו. ובהלכות תשעה באב (סי' תקנ"ט סע׳ י׳) כתב הרמ"א: ״והולכים על הקברות מיד שהולכים מבית הכנסת״ וביאר המ״ב: ״על הקברות של ישראל שיבקשו עלינו רחמים כו' וכל זה היינו לילך לביה״ק ברחוק ד' אמות אבל לא על הקברות ממש אפילו קברי ישראל כי יש לחוש שיתדבקו בו החיצונים". וכן כתב הבאר היטב (שם סקי"ז): ״וכתב בכתבי האר״י ז״ל דאין לילך על הקברות אלא לצורך הלוית המת בפרט אם לא תיקן עון הקרי כי מתדבקים בו החיצונים״ ב. בפרשת המרגלים כתוב: "ויעלו בנגב ויבא עד חברון", ושאלו חז"ל (סוטה לד:) מדוע כתוב "ויבא" לשון יחיד, "אלא אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת המרגלים והלך להשתטח על קברי אבות", שאמר כלב לאבות, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המרגלים, ע"כ. ומבאר בעין יעקב (שם) שמוכח מכאן שלימוד תורה ואזכרת זכות אבות אינה מספיקה ולכן הוצרך ללכת על קברי האבות כדי להינצל מעצת המרגלים. והנה זהו הטעם שנסתתר קברו של משה כמבואר בגמ' (שם יד. ע"פ גיר' הב"ח והעין יעקב): אמר רבי חמא בר חנינא, מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם, מפני שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם, שמא יבאו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה ויאמרו לו משה רבינו עמוד בתפלה בעדנו, ועומד משה ומבטל את הגזירה, מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. וכתב הר"ן בדרשותיו (דרוש השביעי) לבאר את עומק העניין השארות הנפש בקבר, וביאר "שתשכון הנפש בעולם התחתון יהיה משכנה במקום הגוף", כלומר שיש בחינה של נפש שנשארת עם הגוף גם לאחר המיתה, והביא חיזוק לדבריו מכך שיעקב הקפיד לקבור את רחל על אם הדרך, שאם הנפש נפרדת לגמרי מן הגוף "מה אכפת היה ליעקב לקברה דווקא על אם הדרך, על כורחך שהנפש יש לו שייכות גם לאחר פרדתו מהגוף". הרמ"א כתב בהלכות ראש השנה (סי' י"ז סע' ד'): "ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחנונים". וכן במ"ב (ר"ה סי' תקפ"א סקי"ז) בשם המהרי"ל: "בית הקברות הוא מקום מנחות הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מקובלת ביותר". וכתב מהרח"ו (שער רוה"ק דף כח:): "טוב ללכת על קברי צדיקים ולהתפלל שם". ובס' המידות למוהר"ן מברסלב זי"ע כתוב: "על ידי השתטחות על קברי צדיקים, הקב"ה עושה לו טובות אע"פ שאינו ראוי לכך". ודבר פלא מובא בחת"ס בתשובה (ח"ו סי' ד') בשם הפמ"ג, שהטעם לכך שמצבת קבורת מתים דומה לבית הכנסת, כיון שרגילים להתפלל שם בעד החיים כנהוג. וכתב על דבריו: "יפה כיוון והדין עמו". וידוע שהחת"ס היה שולח שליח ת"ח לפרנקפורט בסכום מסויים כדי שיתפלל עבורו על קברי רבותיו הקדושים ועל קברי אבותיו ביום היארצייט שלהם (קובץ כרם שלמה תשנ"ח). בשורות טובות, לתשובה בעניין כניסת נשים וילדים לבתי קברות