שלום. בע"ה נולדה לנו בת. יש לי כמה שאלות: א. האם מברכים שהחיינו על לידת הבת? ב. האם אפשר לעשות קידוש או סעודת הודיה אחרי כמה חודשים? ג. יש לנו ברוך ה' שבת חתן לבן שלנו שמתחתן. האם ניתן לעשות קידוש בבית הכנסת שיהיה גם עבור הבן שמתחתן, וגם על הולדת הבת? האם זה בסדר לעשות כך לכתחילה? ד. האם זה נכון מה שנאמר בשם הסטייפלר שאם לא עושים קידוש לבת בבית הכנסת (או זבד הבת עם סעודת הודיה למנהג הספרדים) יש בכך חשש שיפגע בשידוכים של הבת? ה. האם מתאים לברך על לידת בת: "שתזכו לגדלה לתורה חופה ומעשים טובים"? הרי בנות לא חייבות ללמוד תורה. תודה רבה

מזל טוב! א. יש אומרים שצריך לברך שהחיינו כשרואים את הבת בפעם הראשונה (משנה ברורה רכה ה, אגרות משה או"ח ח"ה מג אות ה, ציץ אליעזר יג כ). ויש אומרים שלא לברך (הגרש"ז אוירבך, הליכות שלמה כג י, והגרי"ש אלישיב כמובא וזאת הברכה עמ' 170, הגר"מ אליהו כמובא בקראי שמו עמ' 88). ולדעת החזון עובדיה (עמ' שצ) ראוי לברך על בגד חדש או פרי חדש שהחיינו ולפטור את הולדת הבת. ב. כן. אין זמן מדויק שצריך לעשות סעודת הודיה (וגם אין חובה לעשות בכלל). מתי שמסתדר לכם בנחת זה בסדר. יש עדיפות לא לדחות יותר מדי, שאז פחות מורגש השמחה וההתרגשות. אם אפשר תוך חודש זה טוב. ג. כן. ד. הגר"ח קנייבסקי, בנו של הסטייפלר אמר שמעולם אביו לא אמר במשפחה שצריך לעשות קידוש, והוא לא יודע מי המציא אמירה זאת. והוסיף שאצלם במשפחה נהגו לעשות קידוש אחרי הולדת הבת הראשונה, וגם זה לא כולם (דרך שיחה עמ' לג ע"ש). ה. אכן מתאים לברך על לידת בת: "שתזכו לגדלה לתורה לחופה ומעשים טובים". גם אשה שייכת בתורה, שהיא שותפה בלימוד של בעלה וילדיה, ועוד שהיא צריכה ללמוד את ההלכות השייכות לה (וכך בירכו מרן הראי"ה קוק, החזון איש, והרבי מלובביץ). המון נחת בע"ה. שנזכה לגאולה שלימה! הרחבה: א. יש להסתפק לדעת המשנה ברורה במי שלא בירך בראייה הראשונה האם יברך בהמשך (הליכות שלמה שם, הע' יד). ובחזון עובדיה שם הביא בשם שו"ת בית אבי שאין הדבר תלוי בשלושים יום אלא כל זמן שהוא שמח בראייתה מברך. ב. כתב התשובות והנהגות (כרך א סימן תרט): "ולענין הקידוש שנהגו לעשות בלידת בת, יש אומרים שזהו לפרסם הדבר, וכעין שפירש בתה"ד שסעודת פדיון הבן לפרסם שנפדה, כן הקידוש לפרסם הדבר שנקראה שם בישראל, ולפי זה ראוי לסדר הקידוש בשבת ביום קריאת השם, אבל נראה שהסעודה או קידוש בשבת בגדר הודאה להקב"ה, שזיכה אותו לבת ישראל שהיא בריאה, ולזה מודה בסעודה או קידוש דוקא, ומודה לה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה שגדולים מעשיו, ולכן הסעודה יכול להיות גם אחר כך רק ראוי לא לאחר משלשים יום". ג. כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א. וראה חשוקי חמד (בכורות מט.) מה שכתב לגבי אחים שרצו לעשות את מצות הברית ומצות הפדיון באולם אחד, כדי לחסוך כסף שלא יצטרכו לעשות שתי סעודות. ד. ז"ל התשובות והנהגות (כרך ב סימן קלב): "ושמעתי בשם מרן הגרי"י קנייבסקי זצ"ל שאמר שע"י הקידוש באים אנשים ומברכים אבי הבת שיזכה לראות ממנה נחת וכו' וברכות אלו עומדות לה ע"כ, וכבר אז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, וכ"ש הציבור שמשתתפים בשמחה ומברכים מתוך שמחת לבב. ובלבד לא לקלקל ח"ו ולעשות סעודה ביוקר, שגזרו ע"ז חכמי הזמן שמביא לקנאה ובזבוז, והוי כעין מצוה שמביאה לעבירה וראוי לחוש לעין הרע, ואין להקל בדברים אלו כלל". עכ"ל התשובות והנהגות. ונראה שאין סתירה בין דבריו לדברי הגרח"ק. בדברי הגרח"ק מבואר שאביו לא החשיב זאת כסגולה (והפחדה) שחייבים לעשות קידוש, ואחרת זה יפגע לה בשידוכים ח"ו. אך לא ייפלא אם הסטייפלר אמר פעם שזה טוב לילדה הברכות שמברכים אותה אפילו הדיוטות. ה. זה לשון מרן הראי"ה קוק באגרת (שם): ומזל טוב וכו ויגדלוה לתורה ומעשים טובים ברב נחת ועונג לאורך ימים טובים לאם בישראל לתפארת ברב טוב וכו". ובאגרות קודש (כרך ה א'שנה) כתב הרבי מלובביץ: "במענה על מכתבו עם הפ"נ, שנולדה לו בת למזל טוב, ונקראה שמה בישראל אסתר הדסה תחי', הנני בזה להביע ברכתי ברכת מזל טוב ויגדלה ביחד עם זוגתו תחי' לתורה לחופה ולמעשים טובים מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף. וידוע מכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע אשר מנהגנו הוא לומר גם בלידת בת לתורה לחופה ולמעש"ט, ע"פ מרז"ל (ברכות יז, א) נשים במאי זכיין, באקרוי' כו' באתנוי' כו' ונטרין כו'.