מה הכוונה באמירה: "אוירא דארץ ישראל מחכים"? הרי גם בארצות אחרות יש אנשים חכמים ביותר עם הישגים מדהימים בשלל תחומים! אני מבין שהאמירה כאן היא שהאויר מחכים בארץ ישראל ולא נאמר דבר על ארצות אחרות, אבל עדיין נראה שהאמירה באה לבטא יתרון מסוים של ארץ ישראל על פני ארצות אחרות בתחום החכמה, ודבר זה אינו נראה כלל לעין האנושית הרגילה... ברור לי שהאמירות הללו, ובדומה לה עוד אמירות דומות אינן כפשוטן בדיוק אלא יש להבינן בצורה עמוקה יותר...(אדגים את זה בצורה הכי פשוטה: קשה לי להאמין שהגמרא התכוונה שאדם יקבל במבחן במתמטיקה בארץ 100, כשבאנגליה למשל יקבל 90 באותו מבחן)

שלום וברכה, המשפט "אוירא דארץ ישראל מחכים" הוזכר בגמרא (בבא בתרא קנח, וכעין זה בתמורה כט) בהקשר של לימוד תורה, שהאמוראים העמיקו יותר בתורה מכח האויר של ארץ ישראל, והם זכו להבין דברים בתורה שלא הבינו בחוץ לארץ. מכאן שהפירוש למשפט זה הוא שהאויר הרוחני של ארץ ישראל מחכים ומשפיע קדושה, ומאפשר הבנה עמוקה יותר בתורה, ולא שאויר ארץ ישראל מחכים במתמטיקה. כתבת שהדבר אינו נראה לעין אנושית, אך ראה מה שכתב הראי"ה קוק באגרות הראי"ה (קיא): "שאוירא דא"י מחכים הננו רואים בחוש. לא מצאתי כמעט ילד הדיוט (אידיאט) אחד מכל ילדי אה"ק, וכל הנולדים באה"ק כולם הם בטבעם חדי השכל ופקחים מאד, שלמרות כל עניותם הנוראה, וכל מה שסבלו מצרות המצב, ודכאות הרוח של החרבן, המדכא את הנפש, לא הספיק לטמטם את אור שכלם, והנם מלאים דעה ושכל טוב... להם יש חוש עליון, ועריגה פנימית לדברים עליונים ודעות נשגבות, שאם תנתן להם הרוחה הגונה עלול הדבר שיעמדו מקרבם גדולי עולם, שיושיעו את ישראל ישועה רוחנית, בהארת אור חכמה עליונה והתנוצצות רוח הקדש כימי עולם". הרחבה: המשפט ש"אוירא דארץ ישראל מחכים" הוזכר בגמרא בהקשר של הבנה בתורה. כך מובא בבבא בתרא (קנח:): "כי סליק רבי זירא, קם בשיטתיה דרבי אילא, קם רבה בשיטתיה דרבי זירא. אמר רבי זירא, שמע מינה: אוירא דארץ ישראל מחכים". הרי שרבי זירא עמד על העניין ההלכתי רק בארץ ישראל. וכעין זה בתמורה (כט.): "א"ר אבא: ידע בהא לשנויי שמעתא, ואי לא דסליק התם - לא הוה ידע, דארץ ישראל גרמה ליה". וראה גם קידושין (מט:): "עשרה קבים חכמה ירדו לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל, ואחד כל העולם כולו", והסביר רש"י: "תורה ודרך ארץ". וכן בגמרא בפסחים (נא.) מובא שחכמי בבל כפופים לחכמי ארץ ישראל. חלק מהראשונים ביארו שהטעם הוא משום שאוירא דארץ ישראל מחכים (תוספות שם, ותוס' בחולין יח: ד"ה כיון, תוספות רא"ש סנהדרין ה.). והעניין נובע מכך שהאויר של ארץ ישראל הוא קדוש וממילא קל יותר להשיג את התורה כמו שכתב המהר"ל בנתיב התורה (פרק י): "כי הארץ הקדושה הדר בה הוא דר במקום שיש לו קדושה, וכמו שאמרו (ב"ב קנ"ח ע"ב) אוירא דארץ ישראל מחכים שכל ענין ארץ ישראל ומעלתה שהיא נבדלת מן הגשמי שהרי היא קדושה". וכן כתב השל"ה (מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש שני): "בארץ ישראל נכלל התורה ועולם הבא, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנח ב), ושם לשכת הגזית, וארץ ישראל שלמטה מכוון נגד שלמעלה (זהר ח"ג דף פ"ד ע"א, ועוד) שהוא עולם הבא, שעליו נאמר (סנהדרין צ א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". מרן הראי"ה קוק הרחיב בעניין זה בכתביו. בספר אורות (ארץ ישראל פרק ה) ביאר שהדמיון של ארץ ישראל נקי וטהור יותר ויש לכך השפעה על השכל. וז"ל: הדמיון של ארץ ישראל הוא צלול וברור, נקי וטהור ומסוגל להופעת האמת האלהית, להלבשת החפץ המרומם והנשגב של המגמה האידיאלית אשר בעליונות הקדש, מוכן להסברת נבואה ואורותיה, להבהקת רוח הקדש וזהריו. והדמיון אשר בארץ העמים עכור הוא, מעורב במחשכים, בצללי טומאה וזיהום, לא יוכל להתנשא למרומי קודש ולא יוכל להיות בסיס לשפעת האורה האלהית המתעלה מכל שפלות העולמים ומצריהם. מתוך שהשכל והדמיון אחוזים זה בזה ופועלים ונפעלים זה על זה וזה מזה, לכן לא יוכל גם השכל שבחו"ל להיות מאיר באורו שבארץ ישראל. "אוירא דארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנח:)". ובאגרות הראיה (אגרת ק"ג) ביאר שבארץ ישראל שפע הנבואה השפיעה על סדרי הלימוד וז"ל: "בא"י, שהיא מקום הנבואה, יש רושם לשפע הנבואה בסדר הלימוד, וההבנה היא מוסברת מתוך השקפה פנימית וא"צ כ"כ אריכות בירורים, והיינו "אוירא דא"י מחכים", ותלמודא בבלאה הוא מטריד להו , וחכמת הנבואה, שהיא יסוד לחכמת האגדה, שהיא הצד הפנימי של שרשי התורה, פעלה בא"י הרבה יותר מבבבל, שאינה ראויה לנבואה, כדאמרי' במו"ק (כ"ה) "ראוי הי' רבנו שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה לו". וכעין זה כתב גם באגרת צ"ו וז"ל: "הבדל עצום ונשגב בין תורת א"י לתורת חו"ל. בא"י שפע רוח הקדש מתפרץ לחול על כל ת"ח שמבקש ללמוד תורה לשמה, וק"ו על קיבוץ של ת"ח, והרוח הכללי, השופע בנועם והולך ומתפשט, הוא הרודד את הפרטים, הוא המרחיב את ההלכות, הכל מלמעלה למטה. מה שא"כ בחו"ל. רוח כללי קדוש א"א לשאוף באויר טמא ועל אדמה טמאה. אלא כל פרט ופרט מן התורה מעלה איזה ניצוץ, איזו הארה, להתקרב אל רוח אלקים חיים, השוכן על עמו פה בארץ חיים. "על הגאולה זה תלמוד ירושלמי ועל התמורה זה תלמוד בבלי" (זוהר חדש רות)". והסיף (שם) שהוא עד לכך וז"ל: "אבל זה המין של האור והעדן של הקדושה הנמצא בא"י לת"ח מבקשי ד', איננו נמצא כלל בחו"ל. ואנכי הנני בזה יודע ועד, כפי קטני". אמנם ברד"ק (תהלים פז ג) מבואר שמפני האקלים הטובים של ארץ ישראל היא מתאימה מבחינה פיזית לחכמה. וז"ל: "לפיכך אוירה טוב וממוסך מכל האוירים לבריאת הגוף ולחכמה, כמו שאמר במזמור מ"ח: יפה נוף משוש כל הארץ, ואמרו רז"ל (ב"ב קנח, ב): אוירא דארץ ישראל מחכים". וכעין זה כתב הרד"ק במקומות נוספים (בראשית יד יח, תהלים מח ג, תהלים קטז ט). ובספורנו (בראשית יא לא) כתב: "ללכת ארצה כנען. שהיתה מוכנת אל גרם המעלות במושכלות, ורצויה מכל הארצות, כאמרו "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה" (דברים יא, יב). ולא הוזק אוירה בגשם המבול כאויר כל שאר הארצות, כאמרו "לא גשמה ביום זעם" (יחזקאל כב, כד), וכבר אמרו חז"ל "אוירה של ארץ ישראל מחכים" (בבא בתרא קנח ב)". אפשר שכוונתו שגשם המבול הזיק לאויר העולם במובן הפיזי, ואז דבריו דומים לרד"ק. אך אפשר שכוונתו לאויר רוחני כעין הפירוש הראשון שלו, אלא שהפירוש השני תלה את זה במבול. כל טוב!