שלום הרב אני מאוד אוהב לפתור בעיות מעניינות במתמטיקה, כמו שאנשים אוהבים חידות. בשביל מתמטיקה צריך לעקוב אחרי העבודה עם דף ועט. רציתי לשאול האם מותר לעשות זאת בחול המועד. לכאורה היות ואני עושה את זה להנאה זה צורך המועד, אבל אולי יש בעיה שזה לא מעשה הדיוט כי זה מתמטיקה מורכבת הרבה מעבר למה שלומדים בתיכון, רק העניין הוא שהמעשה אומן הוא לא בעצם הכתיבה. תודה רבה.

שלום וברכה, יש אומרים שאין לכתוב בחול המועד פתרון בעיות במתמטיקה להנאה, וכן אין לפתור חידונים ותשבצים בכתב בחול המועד (כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א). ויש אומרים שמותר (הגר"מ פיינשטיין כמובא בחול המועד כהלכתו עמ' רטז, הע' קמט). מי שמיקל יעשה את השורה העליונה עקומה כדי לעשות קצת שינוי (ראה מ"ב תקמה לה). מועדים לשמחה! מקורות והרחבה: כתב השולחן ערוך (תקמה ה) שמותר לכתוב בחול המועד אגרות שאלת שלום שאדם שולח לחבירו. על זה כתב הרמ"א: "ויש אוסרין בשאלת שלום (טור בשם הלכות גדולות). ונהגו להחמיר אפילו בכתיבה שלנו שהיא כתיבה משיט"א". ביאר המשנה ברורה (ס"ק ל) את דעת השולחן ערוך שמיקל בכך: "ואגרות שאלת שלום - הטעם מפני שאין אדם נזהר מאד בכתיבתו בתיקונן וכמעשה הדיוט הוא ומקרי צורך המועד קצת מה ששואל בשלום חבירו דאם לא כן אסור אף מעשה הדיוט". וטעם האוסרין המובא ברמ"א ביאר המשנה ברורה (ס"ק לב) משום שלשיטה זאת כל כתיבה מעשה אומן הוא. למעשה כתב המ"ב (ס"ק לה) "וכמה אחרונים כתבו דבמדינתינו נהגו להקל בכתב משיט"א וכן בכתב שלנו דאינו מעשה אומן ויש להם על מה שיסמוכו והמחמיר יחמיר לעצמו ונוהגין לשנות קצת לעשות שורה עליונה עקומה". הרי שנהגו להקל משום שכתב משיט"א נחשב כמעשה הדיוט. אך למעשה יש לשנות קצת בכתיבה משום שיש שש חוששים שכתב משיט"א נחשב כמעשה אומן. בנידון שלנו לא מדובר על כתיבת אותיות אלא מספרים. בפסקי תשובות (תקמה יג) כתב בשם היעב"ץ שכתיבת מספרים נחשבת כמעשה הדיוט (ועי' חול המועד כהלכתו עמ' קפח, סע' ו). אלא שיש לדון אם כתיבת פתרון תשבצים ושאלות במתמטיקה להנאה נחשבת כתיבה לצורך המועד. בטעם הדבר שכתיבת אגרות שלום נחשבת כתיבה לצורך המועד ביאר המ"ב (ס"ק ל) בשם הפמ"ג: "ומקרי צורך המועד קצת מה ששואל בשלום חבירו". ובשער הציון (סי' תקמה ס"ק ל) הוסיף: "ומצאתי בריטב"א וזה לשונו, יש תימא מה צורך יש בזה, ויש לומר, כגון שהוא לצורך עניני יום טוב, אי נמי, מפני שמחת הרגל שלא יהא בדאגה, ויש בהן צורך למשלח או למי שנשתלח לו, עד כאן לשונו". ויש לדון לפי זה אם פתרון חידונים, או בעיות במתמטיקה נחשבים לצורך המועד, שהרי אין בהם צורך של ידידות (שהיא מצוה – ראה רמ"א סי' רמח ד), או הסרת דאגה וצורך עניני יום טוב. ועוד, שאין בפתרון תשבצים צורך בתוצאה כמו באגרות שלום, אלא הצורך הוא בהנאה בעצם הכתיבה. כעין זה נחלקו הפוסקים לעניין דיג לשם הנאה בחול המועד, האם זה נחשב לצורך המועד. האגרות משה היקל וכמה פוסקים החמירו (ראה פסקי תשובות תקלג ד). וכעין זה כתב לי הג"ר שלמה הירש (מובא כאן https://www.yeshiva.org.il/ask/143100 ) לעניין עיסוק באלקטרוניקה בחול המועד שהדבר אסור בין השאר משום שההנאה היא בעצם המלאכה. בספר חול המועד כהלכתו (עמ' רטז, הע' קמט) הביא בשם הגר"מ פיינשטיין שמותר לכתוב פתרונות של חידות סרק שאין בהם כל צורך במועד. והוסיף שאף הפוסקים שחלקו על הגר"מ פיינשטיין והחמירו בדייג אפשר שיקלו בכתיבת פתרונות של חידות סרק, משום שכאשר כותב לצורך זה בודאי אינו מדקדק לכתוב באופן יפה, מה שאין כן בדייג שבכל אופן נעשית המלאכה בשלימותה. עכ"ד. עוד מצאתי שהגר"י אריאל שליט"א נשאל (באתר ישיבה) על פתרון חידונים: "שאלה: האם מותר לפתור תשבץ בחול המועד? ואם כן - האם צריך לכתוב בשינוי? תשובת הרב יעקב אריאל: אם אין לאדם מה לעשות וזהו שעשועו היחיד מותר לכתוב כי בלי כתיבה אדם אינו יכול לזכור את כל התשבץ בעל פה ודין כתיבה זו ככל כתיבה לזיכרון שיש למעט בה ולכתוב בשינוי". עכ"ל. הרי שהתיר בדוחק לפתור תשבצים. והרב בן ציון מוצפי נשאל: "אמא שלי בת 61 רוצה לדעת האם מותר לה לפתור תשבצים בחול המועד שהם חלק מכמה דברים שהיא עושה באופן קבוע ביומיום מכיוון שהיא שרויה בדיכאון ובעצב מסיבה טרגית ופיתרון תשבצים עוזר לה להתמודד. תשובה: לה מותר לפתור תשבצים". משמע שהתיר רק במקרה של דכאון ועצבות. יש יותר מקום להקל לפתור בעיות במתמטיקה משום שזה דבר מצווה, שהרי כתב המשנה ברורה (ס"ק מח): "וחשבון התקופות אסור לכתוב דאין זה מוציא מלבו כלום ולא ישכחם". ובשער הציון (ס"ק נד) כתב שכך דעת הרשב"א המובא בבית יוסף, וציין לעיין במור וקציעה. במור וקציעה כתב: "תמיהני על פה קדוש רשב"א יאמר דבר זה, אטו לא שמיע ליה דמצוה היא היודע לחשב תקופות ומזלות (שבת עה.). ונראה לי עוד שאפילו תינוקות הלומדים חכמת המספר (מתמטיקה, וכיוצא בזה) אין צריך למנעם בחול המועד. אף לגדול מותר לעיין בדברי חכמת החשבון והמדידה וכו, ואפילו יצטרך עקב כך לאיזה כתיבה ורשימת מספרים, כתיבת הדיוט הוא". על פי דברי המור וקציעה התיר הפסקי תשובות (תקמה יט) לבנות ומחנכותיהן ללמוד ולשנן אפילו מקצועות חול הנצרכים לחכמת האדם להעמידו על מכונו. והוסיף טעם - כדי שלא יהיה מוחן פנוי יותר מדי לדברי הבל ובטלה המביאה לידי שיעמום, ואם צריכות לכתוב לצורך כך רשאים, אם כי עדיף לכתוב בשינוי כגון שורה עליונה עקומה. עכ"ד. אולם החיד"א במחזיק ברכה (סי' תקמה) העיר על דברי המור וקציעה, וכתב שאף הרשב"א מודה שמצוה לחשב בתקופות ומזלות כמובן, ומכל מקום אין היתר לכתוב במועד אלא כאשר יש צורך במועד לכתוב משהו שלא ישכח. שהרי אסור אף להגיה ספר תורה אף שזה מצוה, הואיל ויכול לכתוב לאחר המועד. וכי כל זמנו של אדם צריך ללמוד דווקא לימודים אלו? בנידון המחלוקת בין הרשב"א למור וקציעה מסתבר שההלכה כרשב"א ולא כמור וקציעה, וכמשמעות המ"ב (שם). לפי זה צריך עיון במה שהתיר הפסקי תשובות בצורה גורפת לבנות ולמחנכותיהן ללמוד מקצועות חול ולכתוב בחול המועד משום המצוה שבדבר. שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א בנידון שאלתנו והשיב שאסור לכתוב פתרונות לתשבץ, ואסור לכתוב פתרונות לבעיות במתמטיקה לשם הנאה בחול המועד. אלא יכול לעשות בראש בלי לכתוב. שאלתי אם זה כמו לדוג דגים להנאה ולא לצורך הדגים בחול המועד. הרב השיב שאם לא עושה כדי לאכול את הדגים אלא לשם הנאה אין לעשות כן גם ביום חול משום צער בעלי חיים. שאלתי מדוע זה שונה מאגרת שלום לחבר. הרב השיב שהיום שיש טלפונים באמת אין לכתוב לחבר אגרות. עוד שאלתי מדוע זה שונה מנסיעה לטיול שהתירו לצורך המועד. הרב השיב שהבערה מותרת בחול המועד (ראה שש"כ סו הע' רכד - ד.ק). שאלתי מדוע לא נחשיב את הכתיבה ככתיבה לצורך המועד שהרי סוף סוף הוא עושה כדי ליהנות במועד. הרב השיב שזה כמו מי שנהנה לחרוש. עכ"ד הגר"א נבנצל. לאור כל הנ"ל נראה שיש כמה צדדים להקל בכתיבת פתרונות מתמטיקה: הגר"מ פיינשטיין התיר לדוג לשם הנאה ולפתור שאלות סרק בחול המועד. בספר חול המועד כהלכתו כתב שאולי החולקים עליו לעניין דייג יודו שמותר לפתור חידות ובעיות סרק, משום שלא כותב בצורה יפה מה שאין כן בדייג שדג בצורה טובה. ועוד טעם להקל שלעתים יש חשש של בטלה המביאה לידי שעמום, כמבואר בפסקי תשובות (גם בנים לא תמיד מצליחים ללמוד תורה בהתמדה, ובטלה מביאה לידי שיעמום). ועוד שיש בעיסוק במתמטיקה דבר מצווה כדברי היעב"ץ (אף הרשב"א לא חולק שיש מצווה, אלא שסבור שיש לדחות את המצווה הזאת לאחר המועד, כמבואר בחיד"א). לגבי הטעם האחרון כתב לי הג"ר שלמה הירש: "לא ברור לי שהיעב"ץ התיר משום מצוה, יתכן שהתיר משום שכיון שהוא מעיין במועד, ועיקר העיון הוא ללא כתיבה ולכן מותר, אם צריך לכתוב חשוב כצורך המועד. בכל אופן הוא דיבר על עיון ולימוד לשם התקדמות ולא על תרגילים להנאה שהיא אינה חשובה צורך או מצוה".