פגשתי אתמול עם בחור ירא שמיים, נסענו עם רכבו ותכננו לחנות במקום מסויים ולעשות טיול רגלי. כשהחנה את האוטו המשכנו לדבר שם, ואמרתי שלעניות דעתי, יש בעיה משום ייחוד כשהחלונות סגורים (כך אני זוכרת משיעורי בח"מ בבית הספר) הוא אמר שלא ידע ושחידשתי לו אז מיד יצאנו מהרכב החוצה השאלה היא מהם גדרי ייחוד לחלוטין אני זוכרת מהתיכון משהו על חלון פתוח ואור ברכב אבל אשמח לדיוק כמו כן, ברחוב... הלכנו לרחוב אחד המרכזיים בשכונה, אך היה ריק בשעה שהגענו כיצד אמורים לפעול: א. בהליכה ברחוב ריק. הרי זה גם משום ייחוד לא? ב. בנסיעה במכונית.

שלום וברכה, א. אין איסור ייחוד בהליכה ברחוב מרכזי בשכונה משום שאנשים לפעמים עוברים שם. אין איסור ייחוד אלא במקום שבטוחים שלא יבוא אדם לשם, ומרגישים שיש להם יכולת לעשות מה שהם רוצים חופשי. זה פחות שייך בעיר, אלא בעיקר ביישוב, במקום צדדי, מאוחר בלילה. ב. אין איסור ייחוד ברכב ביום משום שאנשים יכולים לראות לתוך הרכב. גם בלילה אין איסור בתוך העיר, משום שאנשים מסתובבים שם ורואים לתוך הרכב. וגם מחוץ לעיר אין איסור מעיקר הדין אם רכבים עוברים מדי פעם (וזה המצב כמעט בכל כביש), ובפרט כאשר המקום מואר בתאורת רחוב. אך במקרה שאנשים לא יכולים לראות היטב לתוך הרכב בלילה נכון להדליק את האור ברכב אם זה לא מפריע לנסיעה, או להדליק את האור של הפלאפון. לחילופין אפשר שאחד יישב מאחורה. במקרה שהמצב קצת בעייתי כי לא עוברים הרבה רכבים והמקום לא מואר היטב נכון גם לשבת מאחורה וגם להדליק אור ברכב. אם אתם נפגשים כבר הרבה זמן, וכבר מכירים היטב, ומרגישים ממש חופשי אחד עם השני, ראוי להיזהר יותר, ולהיות במקומות שאנשים נמצאים בפועל, ולא במקום שאולי אנשים יגיעו. הרחבה: א. לגבי יחוד ברחוב ובגינה ציבורית ראה נטעי גבריאל (פרק יג). ב. בשו"ת מנחת אשר (ח"א סי' פז) כתב שאין איסור ייחוד ברכב מעיקר הדין, וז"ל: "אך כבר כתבתי במקום אחר את הנראה לענ"ד שברכב אין איסור יחוד מעיקר הדין, דכיון שכל העובר יכול לראות מה שעושים ברכב הוי כמקום פתוח לרשות הרבים דשרי, וכן כתב באגרות משה (אהע"ז ח"ד סי' סה אות ב) דחדר שיש בו חלון פתוח לרשות הרבים אין בו איסור יחוד ואם כן הוא הדין ברכב. ונראה עוד בזה דאין איסור יחוד אלא בבית, דהיינו מקום שמתייחדים בו וראוי לביאה כדרך בני אדם, אבל ברכב שאינו מקום יחוד כלל והוא נראה לחוץ ויש סבירות כמעט בכל כביש שיעברו בו רכבים, אין איסור יחוד מעיקר הדין. ועוד נראה דאם האשה יושבת מאחור והנהג יושב בחלק הקדמי הוי כשני בתים וחדרים שאינם פתוחים זה לזה כיון דצריך לצאת מן הרכב כדי לעבור מהחלק הקידמי לאחורי, ומה שיכול לטפס על המושבים הוי ליה כאילו בידו ליכנס דרך חלון ועל כן אין בכהאי גוונא איסור יחוד". וכעין זה כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא): "אך יש לדון דאפשר שגם בכה"ג דאין בעלה בעיר מ"מ אפשר דיש לסמוך בכגון דא על החלונות שיש במכונית דחשוב כפתוח לרה"ר ואפי' בלילה ובמקום דלא שכיחי אינשי מ"מ אין לחשוש שיעצור את המכונית לעשות איסור דמסתמא הוא חושש ודאי ממכוניות אחרות אשר כרגיל הן מצויות בכל הכבישים והם הרי יכולים לראותם ואם משום החשש דשמא יפתנה ויעביר את המכונית למקום אחר הרי בכגון דא ליכא כלל איסור יחוד וכמו שמעיקר הדין מותרים איש ואשה לעמוד זמן רב על יד חלון הפתוח לרה"ר אף על גב שהבית לגמרי סגור ויכול לדבר עם האשה כל מה שירצה וגם יכול לפתותה לעבור למקום סתר שהוא ממש באותו בית, והיינו משום דאזלינן בתר השתא דליכא חששא וה"נ גם כאן וצ"ע, ונא לעיין בזה". עכ"ל המנחת שלמה. ובספר 'דבר הלכה' (מהדו"ח סי' א עמ' לח) הסכים עם גיסו הגרש"ז, וז"ל: "גם דעתי הקלושה סוברת כדעתו הגדולה של כב' גיסי הגאון שליט"א דחלונות של המכונית נחשבים כפתח הפתוח לרשות הרבים וגם בלילה והטעם משום דאפשר להסתכל לתוכה לאורם של מכוניות אחרות העוברות על פניה, ונוסף לכך הרחובות והכבישים מוארים בתאורה, וכן הרבה דרכים וכבישים שמחוץ לעיר גם כן מוארים בתאורה חשמלית". ובהמשך כתב: "שעל הכבישים שבתוך העיר נראה לכאורה שבכל שעות הלילה אפילו בשעות כאלה שתנועת המכוניות מועטת אין איסור יחוד בנסיעה במכונית שחלונותיה מגולים על כביש כזה. אולם על כבישים הבין עירוניים והבין כפריים, צריך שיהא ידוע למתיחד שלכל אורך דרך נסיעתו ובכל שעות נסיעתו, תנועת המכוניות שם היא מצויה...ע"ש. ובמאמרו של הרב מרדכי קטן 'יחוד בכבישי יהודה ושומרון' כתב כעין זה בשם הגר"א וייס: "וכן שמעתי מהרב אשר וייס שלא מצאנו שצריך דווקא אור גדול כדי שהמקום לא ייחשב מקום סתר לענין דיני יחוד, ולכן ניתן להסתמך על פנסי כלי הרכב החולפים; רק לרווחא דמילתא רצוי להדליק את האור ברכב. עכ"ד. וראה בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן פב) מה שכתב לגבי נסיעה במונית. ובגדר המדויק כל כמה זמן צריך שיעברו רכבים כדי שייחשב מקום שאין בו איסור ייחוד, כתב הרב שלמה אבינר בשם הרב אברהם דב אוירבך (שו"ת שאילת שלמה ח"א סי' תכט): "איסור יחוד יש רק בכביש שלא עוברים בו כלי רכב כלל, אלא רק מסיבות בלתי צפויות. אבל בכביש שסביר שיעברו בו כלי רכב אין יחוד, ואין זה משנה אם עובר כלי רכב כל רבע שעה, חצי שעה או יותר". וכתב הרב מרדכי קטן על זה: "וכעין זה שמעתי מהרב אשר וייס ומהרב יעקב אריאל". (וכתב לי הרב מרדכי קטן שהגר"א וייס ראה את מאמרו ואישר את הפסקים שהובאו בשמו). ועוד הזכיר במאמר הנ"ל בשם ספר 'תורת היחוד' (פ"ד הערה ט) שדעת הגרי"ש אלישיב שצריך שיעברו רכבים כל עשר דקות או רבע שעה, וכן הביא שבילקוט יוסף כתב שצריך שיעברו כל שלש דקות. אם הבחור והבחורה מכירים אחד את השני היטב - יש להחמיר יותר, ולכתחילה להיות במקומות שאנשים נמצאים בפועל, משום שיש אומרים שאין היתר פתח פתוח במקרה שלבו גס בה (עי' נטעי גבריאל לב ז).