שלום הרב, אני מתוסכל כשפתאום חשבתי שאולי כל המצוות שאני עושה, זה בשביל שכר, במיוחד לימוד תורה שאני מבזבז את הזמן שלי ואומר וואו כמה שכר אני אקבל אם אלמד עכשיו כשאין לי כח. ואני גם אולי מתוסכל גם שאולי התסכול שלי הוא בגלל שכשאני עושה לשם שכר, אז אני מקבל פחות שכר. בעצם אין לי מושג אם הסיבה היחידה שאני עושה מצוות זה יראה ושכר. אני לא יודע מה לעשות בעתיד, ללכת לישיבה? לא ללכת? אולי אני סתם חושב ואני לא עושה את כל זה בגלל שכר (או לפחות לא הסיבה העיקרית) תודה

שלום לשואל היקר, אדם צריך להתקדם בעבודת ה' בהדרגה, צעד אחרי צעד. בהתחלה לומדים תורה שלא לשמה ועל ידי כך מגיעים ללימוד תורה לשמה. אין בכך שום פסול שאתה (אולי) לא לומד תורה לשמה כעת. אמרו חז"ל: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה". ועוד אמרו ששכרו של הלומד תורה שלא לשמה גדול עד השמיים (פסחים נ:). אם כן אתה לא מבזבז את הזמן שלך חלילה. בפרט כשאתה לומד בזמנים שאין לך כח, שהרי "יפה פעם אחת בצער ממאה פעמים שלא בצער" (אבות דרבי נתן ג,ו). אני מציע לך לא להעסיק את עצמך עם השאלה כמה שכר אתה מקבל. גם אי אפשר לדעת, כי רק ה' שהוא בוחן כליות ולב יכול לדעת כמה כל אדם התאמץ, ולמה הוא מסוגל. לגבי העתיד, למה לא ללכת לישיבה? חשוב שכולם ילמדו תורה לא משנה מה יעשו בהמשך החיים (כדאי כמובן להתייעץ עם רב שמכיר אותך אישית). תעלה מעלה מעלה בלימוד תורה בשמחה! הרחבות: בדרך כלל צריך קודם ללמוד שלא לשמה ורק כך מגיעים ללימוד לשמה בספר נפש החיים (פרק ג) הסביר שכמעט בלתי אפשרי בתחילת הלימוד ללמוד תורה לשמה. וז"ל: "וגם כי באמת כמעט בלתי אפשר לבא תיכף בתחילת קביעת לימודו למדרגת לשמה כראוי. כי העסק בתורה שלא לשמה הוא למדרגה שמתוך כך יוכל לבא למדרגת לשמה ולכן גם הוא אהוב לפניו יתברך כמו שבלתי אפשר לעלות מהארץ לעליה אם לא דרך מדרגות הסלם ולזה אמרו (פסחים נ' ע"ב) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה אמרם לעולם רוצה לומר בקביעות היינו שבתחלת למודו אינו מחויב רק שילמוד בקביעות תמיד יומם ולילה ואף אם לפעמים ודאי יפול במחשבתו איזה פניה לגרמי' לשום גיאות וכבוד וכיוצא עכ"ז אל ישים לב לפרוש או להתרפות ממנה בעבור זה ח"ו אלא אדרבה יתחזק מאד בעסק התורה ויהא נכון לבו בטוח שודאי יבא מתוך כך למדרגת לשמה וכן הוא ג"כ בענין המצות עד"ז ומי שימלאו לבו לבזות ולהשפיל ח"ו את העוסק בתורה ומצות אף שלא לשמה לא ינקה רע ועתיד ליתן את הדין ח"ו". וכן כתב רבי לוי יצחק מברדיטשב בספרו קדושת לוי (פרשת בלק), וז"ל: "הכלל, דכל אדם צריך לילך בהדרגה, בתחלה עובד על מנת לקבל פרס, כי לאו כל אדם זוכה לזה לזכות מיד בהתחלה למעלה לעבוד שלא על מנת לקבל פרס, ואחר כך בהתקרבו קצת זוכה לעבוד שלא על מנת לקבל פרס. והוא כמאמר חכמינו ז"ל (פסחים נ, ב) לעולם ילמד אדם כו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וזוכה לקיים כפי שאמרו רבותינו ז"ל (אבות פ"א משנה ג) אל תהיו כעבדים כו' אלא כו'". וכן כתב מרן הראי"ה קוק (קובץ ח סח): "אי אפשר לדרוש מעצמו, ולא מהעולם בכלל, אידיאלים נקיים, בלא תערובות סיגים שבאים מצד טבע החומר והעכירות החברותית. וכלל הכל הוא בההתקדמות היותר מוצלחה. לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה" . מי שלומד תורה שלא לשמה מקבל שכר רב שכרו של לימוד תורה שלא לשמה גדול מאד, כפי שמובא בגמרא בפסחים (שם) ששכרו גדול עד לשמים (ולימוד לשמה גדול מעל השמיים). עוד הביא בספר נפש החיים (פרק ב) מהזוהר הקדוש גודל שכרו של הלומד תורה גם שלא לשמה. וז"ל: "ואפילו מאן דאשתדל באורייתא ולא אשתדל בה לשמה כדקא יאות זכי לאגר טב בעלמא דין ולא דיינין לי' בההוא עלמא ות"ח כתיב אורך בימינה בשמאלה עושר וכבוד כו' בשמאלה עושר וכבוד אגר טב ושלוה אית לי' בהאי עלמא". והוסיף נפש החיים: "הרי שאפי' האדם אשר עסקו בתורתו יתב' שלא לשמה כראוי אלא בשביל איזה פניה לגרמיה רק אם אינו לקנטור ח"ו אשר עליו ארז"ל נוח לו שתהפך שלייתו על פניו וכן אמרו (שם פ"ח ב') שנעשית לו סם המות ח"ו הקדוש ברוך הוא קובע לו שכר טוב שמגיע לו עושר וכבוד ושלוה בהאי עלמא וגם לא דיינינן לי' בההוא עלמא על אותה המחשבה והפניה שכיון בה". אפשר להחשיב לימוד תורה שלא לשמה כלימוד לשמה אם ניתן היה להשיג את הלא לשמה מחוץ לתורה כתב הגאון האדר"ת זצ"ל בספרו עובר אורח (סי' קטז): "אמר [מה"ו יעקב מאיר כהנא מווילנא שליט"א מח"ס מאור יעקב] במה שאמרו [פסחים נ, ב] לעולם יעסוק שלא לשמה, דרצה לומר שאפילו כשעוסק שלא לשמה אין חשש כלל, דגם זה הוא לשמה, וכדאמר רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן [בבא מציעא פד, א] התם קראו לי רבי, הכא קוראים לי רבי, א"כ גם כשיקראוהו רבי הוא לשם שמים, דעל כל פנים יכול היה להשיג הכבוד הזה גם ממקום אחר, ומ"מ פנה להשיג הכבוד מן התורה, הרי שלמד לשמה. ע"כ". ניתן להעלות ולתקן את הלימוד שלא לשמה בספר ביכורי אביב לרבי יעקב אריה מראדזימין זצ"ל (בפר' חיי שרה ד"ה ובשמאלה עושר וכבוד), ביאר שכוונת חז"ל במאמרם לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי התורה אף שנלמדה שלא לשמה מכל מקום נותן בו קדושה גם שילמד לזכות לבוא לשמה, וכמו שכתב בספר נועם אלימלך שאף שלמד כל הזמן שלא לשמה מ"מ אם ילמוד פעם אחת לשמה יעלה את הכל, גם את הלימוד שלמד עד עכשיו שלא לשמה ונעשה כולה לשמה. שעל ידי זה נהיה לזה תיקון והכל נהפך כאילו למד הכל לשמה (מובא בספר דף על הדף פסחים דף נ:). וכעין זה כתב בספר קדושת לוי (פרשת בלק) בשם האריז"ל שניתן להעלות את הלימוד שלא לשמה, וז"ל: "ואחר כך זוכה למדריגה יותר גדולה, לא מבעיא שהוא עובד על מנת שלא לקבל פרס, גם זאת זוכה להעלות נצוצות אחרים שנפלו להגביה אותם, כנזכר בהאריז"ל (עי' עץ חיים שער קליפת נוגה פ"ה)". וכעין זה מובא בנועם אלימלך (פרשת בלק) שהצדיק יכול להעלות את תורתו שלמד שלא לשמה. וז"ל: "בדרך אחר הוא על פי דאיתא בגמרא (פסחים נ ב) לעולם ילמוד אדם תורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה נראה לפרש, דהנה כל תורה ומצות הנעשים בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה ונמצא כשאדם לומד תורה או עושה מצוה שלא לשמה נברא מזה רק הגוף לבד בלא נשמה ולא כן הצדיק הקדוש הלומד לשמה שנברא על ידי רמ"ח אברים רוחניים ויש יכולת ביד הצדיק הלומד לשמה להעלות התורה והמצות של זה שלמד שלא לשמה, כי יכולת בידו להמשיכו נשמה לתורתו של זה שעשה הגוף לבד וזהו הפירוש מתוך שלא לשמה בא לשמה, פירוש שהתורה היא תבא ליד הלומד לשמה והוא יתקנה על ידי אברי הנשמה". וכן כתב מרן הראי"ה קוק (מידות הראיה גאוה כג): "טפשות היא להתבטל מן הלימוד, או מכל דבר טוב או מחידוש או אפילו מכתיבת חידושי תורה מפני חשש תערובת גאוה. כי אם צריך לעסוק בכל טוב ולהשתדל שכל המחשבות יתעלו, והגאוה או שתדחה או שתתקדש ותתרומם למקורה או שתתבטל על ידי תשובה תתאה ועילאה". ראוי להתחיל ללמוד דווקא שלא לשמה כדי שלא יתגרה היצר הרע בלימוד הנשגב של לשמה בספר תולדות יעקב יוסף (פרשת חקת) כתב בשם הבעל שם טוב שאם כבר בהתחלה ילמד תורה לשמה אזי היצר הרע יתגרה בו. וז"ל: "ולזה אמרו בש"ס (פסחים נ ב) לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ודקדקו לומר לעולם יעסוק וכו', דדוקא צריך תחלה שלא לשמה. והטעם נ"ל, דשמעתי ממורי ביא[ו]ר פסוק (תהלים קיט, נט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, כי אם ירצה לקום חצות לילה רק לשם שמים ללמוד, יתגרה בו יצה"ר, לכך עצה יעוצה שיתעורר לדבר לעסוק בצרכיו ודרכיו שיש בו שייכות אל היצה"ר, ואח"כ ואשיבה רגלי אל עדותיך, וכיוצא בזה בשאר ענינים, ודפח"ח. ושפיר אמרו תחלה יעסוק שלא לשמה, שמתוך זה יוכל לבוא לשמה, ואשיבה רגלי אל עדותיך, מה שאין כן כשירצה לעשות מיד לשמה, יתגרה בו היצה"ר להלחם כנגדו ויתבטל מכל וכל, לכך איש החכם בתחבולות יעשה מלחמה, והחכמה תחי' בעליה". עצה להחשיב לימוד תורה כלימוד לשמה בספר הליכות שלמה (תפילה ד, הע' כ) הביא שאומרים בשם הגאון מורנו הרב יצחק ז"ל מוואלזין שאם אומרים בתחילת הלימוד "הריני לומד תורה לשמה" זה מועיל להחשיב את הלימוד תורה כלימוד לשמה, כמו שמצינו שאם כופים אדם להקריב קרבן ולומר "רוצה אני" זה מועיל להחשיב שמקריב את הקרבן מרצונו. ועיין שם בהליכות שלמה שפקפק בכך. ומובא בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (זקניך יאמרו לך עמ' צב) שאדם העושה מצווה לשם כבוד בעצם נחשב כעושה לשמה, שהרי הרמב"ם פסק (גירושין ב כ) שכאשר כופין בעל לגרש עד שיאמר רוצה אני הגט כשר. הטעם הוא משום שרצונו הפנימי של הבעל הוא לקיים את המצוות ורצונו האמיתי הוא לתת את הגט שחכמים מחייבים אותו. וממילא הוא הדין כאשר הרצון של האדם לשם הכבוד, והכבוד כאילו כופה אותו לעשות מצווה הרי זה נחשב כעושה לשמה, אלא שאינו נחשב כמי שעושה באמת לשמה.