שלום וברכה! אני מרגיש בתקופה האחרונה רפיון בלימוד אני מרגיש שאני לא מצליח ללמוד עיון בצורה טובה. כל מה שאני לומד בורח לי מהראש ואני לא מצליח לאחוז את השיטות של הראשונים והאחרונים על הגמרא. האם תוכל לתת לי עצות כדי להצליח בלימוד עיון.

שלום וברכה, כדאי להתייעץ עם הרב שלך בעניין, שמכיר אותך ויכול להדריך אותך לפי מה שמתאים לך. ובכל זאת לגבי מה שכתבת שקשה לך לאחוז את השיטות בראש אומר כמה הדרכות ועצות באופן כללי: א. הייתי מציע שתסכם את השיטות בכתב. זה יעשה לך סדר בסוגיה, ויעזור לך לשים לב לנקודות חשובות. נוסף על כך, זה יעזור לך לזכור (מהרש"א בבא בתרא י:). כמובן שכדי לזכור למשך זמן צריך לעשות חזרות מפעם לפעם. ב. תפסת מרובה - לא תפסת, תפסת מועט - תפסת (סוכה ה.). לכן יתכן שלא כדאי ללמוד יותר מדי שיטות אם זה גורם לך להתבלבל, אלא ללמוד מספר שיטות שאתה מבין היטב לעומק ולהמשיך הלאה. ג. לפני העיון בסוגיא כדאי ללמוד את הסוגיא כולה במהירות כדי שיהיה לך מושג ממה שמדובר בה (חזון איש כמובא בארחות רבינו ח"ד עמ' קנד). ד. אם אפשר כדאי לחזור כמה פעמים על הסוגיא כי אז הדברים מתבארים יותר טוב בכל פעם (כך נהג הסטייפלר כמובא בארחות רבנו שם עמ' קנה). ההדרכות הקודמות קשורות לאופן הלימוד. יש להוסיף הדגשים יותר עיקריים הנוגעים במהות לימוד תורה: ה. היכולת לעיין בהבנה טובה בסוגיה, ולזכור אותה תלויה בעיקר בעומק הרצון להבין את התורה לעומק ולזכור את התורה. עומק הרצון תלוי ביחס שלך לתורה. לכן חשוב לחזק את יראת השמים שהיא היסוד ליחס לתורה. דרך עיקרית להתקדם ביראת ה' היא על ידי לימודי יראת ה', ספרי מוסר, ופנימיות התורה (שו"ת דעת כהן נא, אורות התורה ו ב). ו. חשוב להתפלל על הצלחה בלימוד תורה. לא מספיק ללמוד הרבה תורה, אלא יש לבקש רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו ומשגר לאוהביו מהסעודה, כך ה' נותן מחכמתו לאוהביו (נדה ע:). יש תפילה של רבי נחוניא בן הקנה על הצלחה בלימוד תורה המובא בשולחן ערוך (קי ח). יש נוסח נוסף שכתב הט"ז המובא בשמנה ברורה שם. התפילות מופיעות ברוב הגמרות. תעשה חיל בלימודך בהצלחה רבה! הרחבה: לגבי חשיבות כתיבה וסיכום הנלמד: בגמרא (בבא בתרא דף י:) מובא שבשמיים אומרים: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". וכתב על כך המהרש"א (שם): "יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראו החכמים סופרים. וכך המליץ מרן הראי"ה קוק: "ומה טוב יהי אם תתרגל להניח על הכתב את תמצית הסוגיה וחילוקי שיטותיה, אפילו ללא חידוש" ("אגרות", חלק רביעי, ט"ו טבת, תר"פ). לגבי חשיבות היראת ה' בלימוד התורה הבנתה וזכירתה כתב מרן הראי"ה קוק (שו"ת דעת כהן סימן נא): "שראשית - כל ראוי להסביר לכל התלמידים את היסוד הגדול, שכל הצלחת התורה למצא סימן - ברכה בלמודו, למיגמר ולמיסבר, לבא ברבות - הימים למדרגה חשובה והגונה בכתרה של תורה, תלויה היא לפי מדת יראת - ד' ועומק קדושת האמונה הטהורה המשורשת /המושרשת/ בנפש. כי הרחבת הכח השכלי והעמקתו, לטישתו והסתעפותו לסעיפים רבים, שהוא היסוד הגדול לחריפות ולבקיאות, תלויה היא בעומק הרצון הנפשי המתעורר להוקיר את הענינים הלמודיים שהוא עוסק בהם. וכיון שהוא עוסק בתורה, שהיא דבר אלהים חיים, איכות ההוקרה הפנימית של חביבות עסקה של תורה תלויה היא בנקודת קדושת יראת ד' האמתית, השרויה בלבבו של העוסק בתורה פנימה, שכל מה שברכתה של יראת - שמים הולכת ומתגברת בלב בקדושה ובטהרה, כן נעשים דברי - תורה, שהם מאור פני מלך חיים, יקרים ונשגבים בעיניו, ומרוב חביבותם מתקשר בהם החשק הנפשי הפנימי, וטבע החשק הפנימי הוא לעורר את כל כחות - הנפש בזירוז של חיים, בשמחה ובטוב - לב, בתשוקה גדולה ונעימות של תענוג רוחני עליון ונשגב. וכיון שכחות - הנפש מתעוררים ע"י התרחבותה של המדה הקדושה של יראת - שמים, לאהבת - התורה ולחבת כל דבריה, וההכרה מתגדלת מיום ליום בהרגשת נעם קדשה, ממילא מתאמץ מאד כח - הזכרון שבנפש, מרב עז - החיים שהתשוקה הקדושה של התורה מעוררת בנפש ההוגה בה ביראת - שמים אמתית, ומתוך הכבוד הגדול והערך הנשגב, שהוא נותן אל השיווי של דברי - תורה, שבכל יום ויום הוא מתגדל כפי הגדל של יראת שמים, שמתגדל בלבבו מדי יום ויום, בעסקו תמיד בלמודי - הקדש של היראה הטהורה וענפיה, מתאמצת ג"כ החריצות השכלית ויפעת - השכל מתגדלת, והחריפות האמתית ויושר - הסברא הולך ומתרבה. נמצא שהעצה היותר טובה להצלחת התלמידים בלמודם, שיהיה תלמודם מתברך ושיהיה מתקים בידם ושיקבלו בעצמם נחת וענג מלמודם, היא להרחיב מדי יום ביומו את לבבם בתלמודי היראה הטהורה וכל מקצעותיה, וכל חכמת - הנפש וכל תורת - המדות כולן הן ענפים וסעיפים מסתעפים משרש יראת - ד' הרוממה, המביאה לידי אהבת ד' תמימה ואהבת התורה ומצותיה, ואהבת ישראל". הרצי"ה (בהערה בדעת כהן שם) הפנה לאורות התורה (ו ב). שם כתוב: "לְפִי עֵרֶךְ בְּהִירוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁלִּפְנֵי הַלִּמּוּד תִּגְדַּל בְּהִירוּת הַהֲבָנָה שֶׁל הַלִּמּוּד. הַשֵּׂכֶל מִתְרוֹמֵם עַל פִּי יְסוֹד הִתְרוֹמְמוּת הָרָצוֹן, וְהוּא מִתְבַּהֵר לְפִי הַמִּדָּה שֶׁל בְּהִירוּת הָרָצוֹן".