לכבוד הרב דניאל קירש שליט"א הרב כתב בתשובה: "אכן צריך להאמין ולקבל את תורת הסוד שבזוהר הקדוש, בכתבי האריז"ל ועוד. הם חלק עיקרי מתורתנו, שניתנה בסיני." יש לי כמה שאלות בעניין זה ואשמח לתשובת הרב: 1.האם כוונת הרב שאי אפשר לחלוק על שום פרט מספרים אלו [כפי שנראה לומר אם הם ניתנו מסיני]? (הרי מנהג האשכנזים בחוץ לארץ להניח תפילין בחול המועד דלא כזוהר ונראה לי שיש עוד דוגמאות) 2.לכתבי האר"י אין מסורת עד למשה מסיני (לפי מה שאני יודע אולי אני טועה) אז למה הרב כותב שהם ניתנו מסיני? 3.כיצד ניתן לומר שזה חלק עיקרי בתורה אם הרמב"ם ועוד הרבה מגדולי ישראל בתקופת הראשונים לא למדו אותה או קיבלו אתה במסורת? 4.אם צריך להאמין אשמח להסבר כיצד להאמין לדבר (כלומר מה ההוכחות/ראיות לכך) ? תודה רבה לרב

שלום לשואל היקר, הקדמה: מה שהשתמשתי בלשון שתורת הקבלה "ניתנה בסיני" - זה על פי דברי הראי"ה קוק (מובא בתשובה הקודמת): "והסכימו על קדושתם וצדקם ואמיתת האמונה שבהם מנאמן לנאמן עד יסוד הלכה למשה מסיני". וכן לשון הרבי מלובביץ (שם): "ובהקדמה מיוסדת על מרז"ל - מה שכל תלמיד ותיק עתיד לחדש (כן העתיק רבנו הזקן (בעל התניא) בקו"א שם קנט, ב. וכ"ה בהקדמת הש"ך עה"ת. תורת העולה ח"ב פנ"ה. ובמט"מ ש"ב מויק"ר פכ"ב) נאמר לו למשה מסיני. וכוונתי לתורת הנסתר תורת החסידות". כעת נשיב אחת לאחת: 1. יתכן שיהיו בזה מחלוקות, כמו בחלק הנגלה שבתורה, בגמרא ובפוסקים, ואלו ואלו דברי אלקים חיים (גיטיןו:). מה שנאמר על כל התורה שאפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן בסיני, אין הכוונה שניתן במילים אלה בדיוק. הכוונה היא שכל התורה ניתנה למשה בסיני, וגנוז בתורה זאת כל החידושים שייאמרו אחר כך בחלק הנגלה ובחלק הנסתר. אך מי שמגלה ומוציא לפועל את החידוש הוא התלמיד חכם הבא אחרי משה. (ראה הרחבות למטה). יש נושא אחר של הלכות שניתנו למשה בסיני במובן הפשוט. לגבי הלכות אלה כתב הרמב"ם (הקדמת הרמב"ם למשנה) שאין בהם מחלוקת. וראה על כך בשו"ת חות יאיר סי' קצב) ואשל אברהם מבוטשאשט (סי' לב). 2. חכמי המקובלים למדו כל אחד מרב, והרב מרב, עד משה רבנו אלא שלימוד זה היה בהסתר. אף האריז"ל למד מרב שקיבל מרב עד משה רבנו. ישנם גם גילויים שהוא קיבל מאליהו הנביא וחידש מעצמו. המשמעות של 'ניתנו בסיני' התפרש בסעיף א. 3. זה מבואר בתשובה הקודמת בהרחבות, מהספר אוצר אגרות קודש (עמ' 136 עמ' 148). תמצית העניין הוא שברגע שהקדוש ברוך הוא רצה שפנימיות התורה תתגלה לרבים סימן שהדור צריך את החלק העיקרי הזה, וכבר אי אפשר להתעלם ממנה. וכעין שכתב הראי"ה קוק: "כל זמן מאיר בתכונתו". בהסתכלות רחבה, ניתן לומר שעם ישראל (ואף כלל העולם) הוא כמו אדם שמתפתח. הראשונים שחלקם או רובם לא הכירו לעומק את חכמת הקבלה - בנו את השלבים הבסיסיים בקומה הרוחנית של עם ישראל. על גבי דורות אלה ועל גבי חכמי המקובלים שהעבירו את חכמת הקבלה ברצף מדור לדור - הדורות האחרונים יכולים ללמוד לעומק את החכמה הפנימית. אלו טעימות של העתיד לבא שנאמר בהם "ומלאה האר דעה את ה'", "וידעו אותי מקטנם ועד גדולם". 4. אין זה שונה מכל שאר חלקי התורה, וההוכחות לאמיתות שאר חלקי התורה נכונים עבור חלק זה. שים לב לדברי הלשם בספר הדע"ה (ח"א דרוש ה' סי' ז): "כי מעת שנתפרסמה בכל כלל ישראל שהוא מזמן הרמב"ן והלאה, לא נמצא שום חכם מחכמי ישראל גם בכל חכמי המחקר שפקפק בזה. אלא שקודם לזה היה גנוז וצפון רק אצל יחידי סגולה שבדור וכנודע בתשובת הגאונים. אבל מעת הרמב"ן והלאה הנה נתפרסמה בכל ישראל ולא פקפק עליה שום חכם מעולם מכל חכמי ישראל אשר מימיהם אנו שותים בפירושי התלמוד והפוסקים". מקורות והרחבות: 1. לגבי המשמעות של "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש עד סוף כל הדורות הכל ניתן מסיני" נביא כמה מקורות: זה לשון הבני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ה - עירובי שבת): "והנה תדע מה שאמרו רז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש עד סוף כל הדורות הכל ניתן מסיני [ויק"ר פכ"ב א'], והנה לא נתגלה הדבר עד בא זמן החכם בעל המאמר בדורו וגילה הדבר ההוא, ולמה כזאת, אבל הוא, שכל הדברים הללו שלא הגיע זמנם להתגלות בפועל הדבור ניתנו בבחינת קול בלא גילוי הדבור בפה היינו תורה שבעל פה, עד בא זמן הנשמה ההוא לבוא אל העולם בדור הראוי ושייך לזה אז נתגלה הדבר על ידי החכם ההוא ויצא מן הכח אל הפועל מן קול אל דבור (ומתייחדים ומתחברים קול דבור, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, קו"ל דבו"ר בגימטריא שמ"ח, שמחה לאיש במענה פיו [משלי טו כג], שמחת לב אשה [שבת קנב א], וזהו סוד שאמרו רז"ל בזמנם בעת אשר גילו טעמי תורה והוציאו מן הכח אל הפועל לחבר קול דבור, אמרו והיו הדברים שמחים כנתינתם בסיני [ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א], עיין לקמן והבן). ומעתה אם עיני שכל לך תשכיל ותדע, התורה הזאת חמד שעשועים שלימה ניתנה, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בסוף יומיא, אבל כל הדברים האלה היו בעת נתינת התורה בבחינת תורה שבכתב שהוא קול, ועל זה נאמר קול גדול ולא יסף, שאין צריך להוסיף עליה, לא תחסר כל בה, כרכא דכולא ביה, אבל להתגלות הענינים מן הכח אל הפועל מן הקול אל הדבור לבוא לידי תורה שבעל פה זה מתגלה בכל זמן ועידן על ידי חכמי הדור כל אחד ואחד בזמנו כפי שורש נשמתו המסוגלת לכך, על כן בבחינת תרגום שהיא מן התורה שבעל פה מתרגמינן ולא פסק, שעד היום לא נפסק לנו נתינת התורה אשר השי"ת מחדש בטובו לעמו ישראל בכל יום ויום מעדנים לנפשינו ניתן על ידי חכמי הדורות בכל זמן ועידן, והכל הוא מבחינת התורה אשר ניתנה במעמד הנכבד, אשרי העם שככה לו". ועוד כתב בספר אגרא דכלה (ויקרא פרשת תזריע): "והתלמידי חכמים שבכל דור יוציאו זה מכללי התורה כמו שנתגלה למשה אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש [ירושלמי פאה פ"ב ה"ד] ומשה לא גילה כל אלה עד עת בא זמן התלמיד חכם שהוא חלקו בתורה ויגלה הדבר על ידי משה שהוא בחינת הדעת שבאותו התלמיד חכם...". ורבי צדוק הכהן מלובלין האריך בזה בהרבה מקומות. בין השאר כתב (ליקוטי מאמרים עמוד ו): "ואמנם עדיין לא יצאו לפועל כולם בעת מתן תורה וכמו שאמרו ז"ל (יבמות ס"ב א) שהמשך יציאת כולם לפועל בעולם הוא עד ביאת בן דוד, והיינו כי אף על פי שכבר ניתנה תורה ונתגלית כולה בעולם מכל מקום אותם חכמות גנוזות בהעלם בדברי תורה, כי תורה סתומה ניתנה רק שהיא כוללת כולם דוגמת האב שיש במוחו כל אותם טיפין שעתיד להוציא ולהזריע מהם נפשות רבות אבל מכל מקום לא הזריע עדיין אלא שהוא כוללם בהעלם, וכך התורה שבכתב היא כוללת בהעלם כל מיני חכמה שיש בחכמה של ה' יתברך שרצה שתתגלה לברואים, וכמו שאמרו ז"ל (תענית ט' א) ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא ואמרו בבבא קמא (צ"ב עמ' א' וב') מנא הא מילתא דאמרי אינשי וכו', שכל מין חכמה דאמרי אינשי רק שהוא חכמה אמיתית ושפת אמת היא רמוזה בתורה הכל אבל הכל ברמז והעלם, רק אחר כך בהמשך הדורות היא יוצאה לאור על ידי חכמי דור ודור ודורשיו ועל ידי כל הנפשות פרטיות אשר כל אחד מחדש דבר חכמה אשר אליה הוכן בפרט, וזהו הנקרא תורה שבעל פה שהוא מה שחידשו סופרים ונובעים מלבות בני ישראל ומה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ואמרו ז"ל (ברכות ה' ב ובמגילה י"ט ב ובירושלמי פאה פרק ב' הלכה ד') שנגלה הכל למשה רבינו ע"ה, והיינו כמו שנגלו כל הנפשות לאדם הראשון וענינם לפי שהוא היה כוללם שהרי היה אביהם ועל כן היו כלולות בטיפי מוחו כולם וכנ"ל דזהו ספרא דאדם הראשון, כך משה רבינו ע"ה שאליו נגלו כל תעלומות התורה שבכתב ונקראת על שמו תורת משה על כרחך שנפשו היתה כוללת כל חכמת התורה שבכתב וממילא היה כולל גם כן לכל חכמת תורה שבעל פה שהרי הכל נובע ממנו ורמוזה בו וכנ"ל". הערת הג"ר שלמה הירש שליט"א: ישנם שלש נושאים נפרדים שאינם תלוים זה בזה. הראשון והחשוב ביותר הוא המסורת על עצם הקבלה שהיא ברורה כמו שנבאר. השני המסורת על הזוהר שהוא מרשב"י. והשלישי קבלת האריז"ל. המסורת על תורת הקבלה קיימת לאורך כל השנים. יש לנו במסורת מדרשי קבלה קדומים כמו שיש בהלכה, כמו ספר יצירה מדרשי היכלות, קטעי מדרשים במדרש רבה ובעוד מדרשים (חלקם הובאו בקדמות ס' הזהר לרד"ל). גם בגמ' בחגיגה ובעוד יש מאמרי חז"ל רבים שמראים על הקבלה, וכן לאורך הדורות אצל הגאונים והראשונים יש מסורות של קבלה. מלבד זאת המושג סתרי תורה מעשה בראשית ומעשה מרכבה, התנאים שנזכרו לגבי מי שלומד אותם, והיחס של חז"ל אליהם שנזכר הרבה בגמ' (פסחים וחגיגה ועוד) אינו יכול להתפרש כמעט על דברים אחרים חוץ מהקבלה. נכון שהמסורת על הקבלה לא עברה אצל כל חכמי ישראל, ולכן יש שנדחקו לפרש את דברי חז"ל על פילוסופיה, אבל כשרואים את הקבלה נראה ברור שלזה התכוונו חז"ל, וכמו שכתב הרשב"א והרמב"ן ואחריהם הגר"א שאי אפשר לפרש את דברי חז"ל על הפילוסופיה, במיוחד היום שיודעים אנו שהרבה מדברי הפילוסופיה שהחזיקו בהם בעבר אינם נכונים. עצם זה שהמסורת על הקבלה לא עברה אצל כל חכמי ישראל לא רק שאין בזה קושיא, שהרי גם המסורת על התורה הנגלית לא עברה אצל כולם כדברי הרמב"ם בהקדמה ליד החזקה שהיו חכמי ישראל מסויימים שהם היו מוסרי התורה, אלא גם יש הוכחה מכך, שסתרי תורה שנזכרו בחז"ל הכוונה לתורת הסוד. שהרי בגמ' נזכרו תנאים רבים ללימוד סתרי תורה, והיו מגדולי חכמי ישראל שלא למדו סתרי תורה, ובגמרא בחגיגה מובא שהיו תנאים ואמוראים שלא רצו ללמדם סתרי תורה, אם מפורש בגמרא שהמסורת לא עברה אצל לכל חכמי ישראל. בימינו שהמסורת התפשטה והדברים התבררו, סתרי תורה נחשבים חלק מהתורה וצריך להאמין בהם. הנושא של המסורת על הזהר נידון כבר בכמה ספרים כמו קדמות ספר הזהר לרד"ל, מגן וצינה לרי"א חבר, מטפחת ספרים לריעב"ץ, ועוד. גם הזהר חלקו נמסר במסורת אבל עיקרו סודות שנתגלו לרשב"י וזה פרשנות של התורה וכמו שנבאר בהמשך לגבי קבלת האריז"ל. קבלת האריז"ל אינה ברובה דברים שנאמרו במסורת מסיני, אלא עיקרה דברים שנגלו לאריז"ל מפי אליהו, וחלקה דברים שהאריז"ל פירש מדעתו כמו שכתב הגר"א. שני הדברים הם פרשנות של התורה שכבר ניתנה לנו דהיינו פסוקים בתורה שבכתב, דברי חז"ל בהלכה ובאגדה, ופירוש דברים מספר הזהר. האמונה בהם היא כמו האמונה בחכמי הדורות שלהם ניתן הכח לפרש את תורה שבעל פה בנגלה, וגם בסתרי תורה יש להם את הכח לפרש את התורה. לגבי אם ניתן לחלוק. הדברים של הקבלה הם סתרי תורה, ולכן רבים מהפוסקים סוברים שלהלכה אינם מחייבים (במקרים מסויימים), לא משום שאינם נכונים, אלא משום שהם מלמדים על בחינה מסויימת בעולמות העליונים אבל אין זה אומר שגם בעולם שלנו יש לנהוג כך, או שהדברים אינם כפשוטם ויש להם פרשנות שונה מהפשט הגלוי שלהם כמו שמקובל מאוד בדברים אלו. לגבי דברי האריז"ל דעת הגר"א שבאותם מקומות שהאריז"ל פירש מדעתו אפשר לחלוק גם על עקרי הדברים, ובאמת הגר"א חלק על האריז"ל במספר מקומות, אבל כבר כתב הגר"ח מוולאזין שאלו ואלו דברי אלקים חיים ולכל דבר יש בחינה ומקום. ודברים דומים כתב הרב זצ"ל לגבי השיטות השונות בקבלת הקדמונים. עכ"ל הג"ר שלמה הירש.