שלום וברכה כבוד הרב, רציתי לשאול על כל תורת הסוד קבלת הזוהר, קבלת האר"י ספר יצירה וכדומה. כל עולם המיסטיקה האם אכן זאת תורה שכולם חייבים להאמין בה? יש רבנים שלא מתייחסים לכל הצד המיסטי שלפעמים תופס מקום כה נרחב בחוגים מסויימים. האם מי שלא מאמין בתורת הסוד נחשב ככופר? זה נראה שהרבה פעמים יש הרבה רציונליזם כדוגמת כל תורת הרמב"ם ואז תורת הסוד היא פעמים רבות כאילו מאוד עלומה ונסתרת וקשה לקבל את הדברים . האם יש חיוב להאמין שזה חלק מתורתנו כמו תורה שבע"פ ? האם אדם יכול לטעון שהוא לא רואה ממש בכתבי החסידות למשל? האם תורת הנסתר נחשבת תורה שנמסרה למשה בסיני? האם התורה הזאת היא מחייבת כמו תורה שבעל פה וכתבי חז"ל ?

שלום וברכה, אכן צריך להאמין ולקבל את תורת הסוד שבזוהר הקדוש, בכתבי האריז"ל ועוד. הם חלק עיקרי מתורתנו, שניתנה בסיני. אתה צודק שהדברים עלומים ונסתרים. אך אסור להסיק מכך שאין בהם ממש חלילה, אלא להיפך, שתורת הנסתר עמוקה מאד, ומפני כך קשה להבין אותה. כל זה ביחס לאמונה בחכמת הזוהר והקבלה. מבחינת הלימוד: מי שלא רוצה - לא חייב ללמוד חלק זה שבתורה. אך יחסר לו חלק כל כך עיקרי בתורה, ודבקות בה'. כל עבודת ה' שלו תהיה חסרה וחלקית. את ספרי הזוהר והאריז"ל עצמם קשה ללמוד ולהבין, ומי שלומדם בלי התנאים הנכונים (לימוד הרבה נגלה, יכולת הבנה להפשיט מושגים, טהרת המידות, וכו') יכול להיגרם מכך נזק. לכן הדרך הנכונה היא ללמוד ספרים שמורידים את הרעיונות, ומפשיטים את המושגים. בכלל זה - ספרי המהר"ל, חסידות, רמח"ל, תורת הראי"ה קוק וכו'. אגב, יש הרבה הלכות שבשולחן ערוך שמקורם מדברי הזוהר, והלכות שבמגן אברהם ומשנה ברורה שמקורם באריז"ל. מקורות והרחבה: כתב בעל הלשם בספר הדע"ה (ח"א דרוש ה' סי' ז): "והנה כל מי שממאן ומפקפק בזה הוא יקרא כופר, כי הרי הוא כופר בחלק אחד מתורה שבעל פה, ומוציא את עצמו מאמונת כלל ישראל. כי מעת שנתפרסמה בכל כלל ישראל שהוא מזמן הרמב"ן והלאה, לא נמצא שום חכם מחכמי ישראל גם בכל חכמי המחקר שפקפק בזה. אלא שקודם לזה היה גנוז וצפון רק אצל יחידי סגולה שבדור וכנודע בתשובת הגאונים. אבל מעת הרמב"ן והלאה הנה נתפרסמה בכל ישראל ולא פקפק עליה שום חכם מעולם מכל חכמי ישראל אשר מימיהם אנו שותים בפירושי התלמוד והפוסקים". מרן הראי"ה קוק זצ"ל כתב באגרות הראיה (ח"ב תרכו, עמ' רמז) בעניין ההתנגדות של הרב יחיא קאפח ז"ל לספר הזוהר והקבלה: "הנני בזה לגלות את דעתי העניה על דבר השאלה אודות קדושת ספר הזהר וספרי המקובלים... שכבר הלכה רווחת בישראל מגאוני הדורות, ראשונים כמלאכים וגדולי וקדושי האחרונים עד הדור האחרון שדברי הזהר הקדוש הם קודש קודשים. ומקורם מקור מים חיים של רזי אמונת ישראל הקדושה והטהורה. אלא שעל פי רוב הדברים הם סתומים וחתומים מפני שאי אפשר לדבר בדברים נשגבים כאלה כי אם על פי משל וחידה. יבינו מהם הראויים לזה כל אחד ואחד לפום דרגיה. גדולי המקובלים ז"ל בארו כמה עניינים מרזי קודש הללו והסבירום קצת. וגם דבריהם הקדושים צריכים ביאור תמיד מגדולי הדורות, קדושיהם ורוח ה' אשר עליהם. אבל חלילה, חולין היא לנו ומוקצה מן הדעת והאמונה הטהורה מורשת אבותינו הקדושים מדור לדור, לחשוב מחשבת פיגול על קודשי שמים הללו. וכבר נתבררו הדברים למדי, וכל הטענות ששטו על הדברים הקדושים שבספרי קודש הללו הושמו לאל, והסכימו על קדושתם וצדקם ואמיתת האמונה שבהם מנאמן לנאמן עד יסוד הלכה למשה מסיני ואור איתן האזרחי אברהם אבינו ע"ה ולמעלה בקודש מקדמי עולם מיום היות אדם על הארץ ודבר ה' אליו הופיע. וגאוני עולם וקדושי עליון מוסכמים לכל ישראל לגדולי הדורות בתורה ובחסידות בקדושה ובטהרה מסרו נפשם על הלימודים הקדושים של ספרי הקודש הנ"ל. וכן לא ימוש מפינו ומפי זרענו עד הדור האחרון שיופיע אור ה' על ידי משיח צדקנו וכל קדושים עמו כתקוות כל אסירי התקווה הקשורים באמונת אומן בכל לב ונפש. על כן האיש אשר יזיד לבזות את ספרי הקודש הנ"ל ואת גדולי עולם שעסקו ועוסקים בהם וידבר בהם דופי חלילה, דינו הוא פסוק כדין מבזה תלמיד חכם. ואנו חייבים להזהירו בדברים טובים שיסור מדרכו הרעה וישמור פיו ולשונו מלדבר עתק על גדולי ישראל וקדושת תורתם שהיא חיי עולם ונשמת תורתנו הקדושה. ואם אחרי האזהרה הזו עוד יוסיף סרה ויחזיק באיוולתו, להוציא דבת שקר ולדבר תועה על קודש ישראל לה', הספרים הקדושים הנ"ל, והעוסקים בהם מדור דור, חייבים כל חכמי ישראל לצאת נגדו בקנאתה של תורת אמת מורשה קהילת יעקב לכבוד קדושי עליון שבכל הזמנים והתקופות מקדם קדמתה עד דור עני זה דור אחרון, אסירי הגולה המצפים לתשועת ה', על עם ד' ועל כל מעשיו אשר עשה ברב חסדו ורחמיו, כדת מבזה תורתנו הקדושה וחכמיה ומלעיב במלאכי אלקים, ולהחמיר עליו לפי ראות עיני חכמי המקום שלומי אמונים שופטי צדק, עד אשר ישוב ורפא לו, ויקבל עליו את הדין...". עכ"ל אגרות הראי"ה. וראה בספר אוצרות הראי"ה (ח"א עמ' 341) שמלקט הרבה מקורות מכתבי הראי"ה קוק זצ"ל בעניין לימוד קבלה, והחשיבות של לימוד חכמת הנסתר בפרט בדורות אלה. הרבי מלובביץ עסק בכך בכמה מכתבים. באוצר אגרות קודש (עמ' 148) ביאר שלאחר שחכמת הקבלה התגלתה יותר אין כבר יכולת שלא להתייחס אליה. וז"ל: "ובהקדמה מיוסדת על מרז"ל: מה שכל תלמיד ותיק עתיד לחדש (כן העתיק רבנו הזקן (בעל התניא) בקו"א שם קנט, ב. וכ"ה בהקדמת הש"ך עה"ת. תורת העולה ח"ב פנ"ה. ובמט"מ ש"ב מויק"ר פכ"ב) נאמר לו למשה מסיני. וכוונתי לתורת הנסתר תורת החסידות. כי הנה עד שהתלמיד ותיק מגלה הדבר, יש לכל אחד ואחד לחפש דרכו וביאורו הוא בענין זה, כיון שאין אתנו יודע עד מה, מי הוא התלמיד ותיק שיגלה הנאמר למשה מסיני. אבל לאחר שהענין יצא מההעלם לגילוי על ידי תלמיד ותיק, ונתפרסם ונתקבל בתוך כמה וכמה מבני ישראל, ובפרט אשר גם המציאות הוכיחה כי הנה אמת נכון הדבר, הרי שוב אי אפשר לומר אין לנו עסק בנסתרות, ועל כל אחד להביא בחשבון ולהגיב באופן המתאים על חידושו של תלמיד ותיק זה. והנה רוב הבעיות שעליהן דן כהדר"ג שליט"א בספרו, שהם מעקרי תורתנו, ומאותם העקרים הקשורים בעיקר בתורת הנסתר ובפנימיות התורה, הרי קודם שנעשית תורת הנסתר רכושו הגלוי של כל בן תורה, הי' אפשר להסתפק ולדון על בעיות ושאלות אלו מנקודת המבט של חכמת החקירה וכיו"ב, כיון, שכלשון רבינו הזקן בעל התניא והשו"ע, באגרת הקדש שלו סכ"ו, הנה ספר הזהר וכל חכמת הקבלה היתה "נסתרה בימיהם ונעלמה מכל תלמידי חכמים, כי אם ליחידי סגולה, ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים", משא"כ בימינו אלה, שכציווי האריז"ל - בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה, הרי לכאורה (ראה שד"ח פוסקי' טז, ח), אין מקום לדון דיון ממצה בבעיות אלו מבלי להביא ולהסביר מימרא ופסק של תורת הנסתר, תורת הקבלה ותורת החסידות, בהנוגע לשאלות אלו. - ועל פי הנ"ל מובן, שאין סתירה כלל מזה שהרס"ג והרמב"ם ובעל העקרים וכו' וכו', מגדולי חוקרי בני ישראל הנאמנים לה' ולתורתו, דנו בשאלות אלו מבלי להביא חוות דעת תורת הקבלה, אף שלכמה דיעות ידועה היתה להם, כיון שכנ"ל, עדין לא בא". עכ"ל. ובאגרת אחרת (אוצר אגרות קודש עמ' 136) ביאר שתורת הסוד התגלתה יותר בדורות אלו בהשגחה מכוונת ותוקפה כפסוק "שמע ישראל", וז"ל: "ידועה השאלה: אם הכרח הוא לימוד החסידות, א"כ מה עשו דורות הראשונים? ואפילו בזמננו הנה ישנם כאלו שאינם יודעים מתורת החסידות, ובכ"ז הם יראים ושלמים. אבל המענה ע"ז ג"כ פשוט הוא: העולם מתנהג לא במקרה ח"ו, אלא בהשגחה פרטית בכל פרט ופרט. וכמו שרואים אנו בסוג הבעלי חיים, שישנם כמה אברים הנחוצים לבעל חי אחד שבלעדם אי אפשר לו להתקיים אף שאינם נמצאים אצל בע"ח אחר, מפני שהוא אפשר לו בלא הם. הרי מלפנו מבהמות ארץ, למדנו שגם במין המדבר כן הוא. זה שלא נודע לו עד עתה מלימוד תורת החסידות, או שהי' בדורות האלו שלימוד זה דפנימיות התורה הי' שייך רק ליחידי סגולה, ה"ז גופא ראי' שנמצא הוא בתנאים כאלו ולא יבוא לידי נסיונות כאלו, שמוכרחים הם גם לידיעה זו, משא"כ אלו שנודע להם ממציאות חלק תורה זו; והרי פשיטא שגם זה נכנס בפסק הרמב"ם שאפי' אות אחת, ומי יאמר חלק תורה שלם, הרי קדושתה שוה לפסוק שמע ישראל כו'.". ע"ש עוד בכל הפרק 'תורת החסידות' (המתחיל בעמ' 131) בספר אוצר אגרות קודש שעסק בעניינים אלו. וכתב היעב"ץ (מטפחת ספרים עמ' 7): "המוציא לעז על עיקר ספר הזוהר המכונה מדרשו של רשב"י לא ינקה ועתיד ליתן את הדין. כי ח"ו לחשוד את ר"מ די ליאון שעשה דבר כזה לבדות דברי סודות מלבו לגמרי. גם לכתוב ס' מעשיות ארוכים מופלאים אשר לא היו ולא נבראו ולתלותן ברשב"י בכזב גמור, והוא דבר נמנע. ואפילו הרהור אסור כי לא יעשה כן בישראל". וראה עוד בספר אמת ואמונה לרב טל חיימוביץ (ח"ב עמ' 121) שליקט מקורות בעניין החיוב להאמין ולקבל את הזוהר הקדוש.