" שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן " מדוע ? כיצד הצליח העולם להתקיים לבסוף ?

שלום וברכה, אין לי עסק בנסתרות, אך ביארו הרבה פרשנים שאין להבין מאמר זה כפשוטו. הכוונה, היא לעולמות רוחניים. יש אומנם מי שהבינו שמדובר גם בעולמות פיזיים שקדמו לעולמנו הנוכחי. מדוע? מפני שלדבריהם, גם עולמות אלה נבראו לצורך מסוים, ולא לשווא. עולמות אלו הם חלק מתהליך ההתפתחות וההתקדמות הרוחנית של הבריאה. כך יצר הקב"ה את עולמו – בשלבים, בתהליך מתפתח. תחילה דומם, לאחריו צומח, אחר כך חי, ורק לבסוף – האדם. ורק לאחר הופעת האדם – הופיע גם עם ישראל. מקורות והרחבה: במדרש קהלת רבה (פרשה ג) מבואר: "את הכל עשה יפה בעתו, א"ר תנחומא בעונתו נברא העולם לא היה ראוי להבראות קודם לכן אלא לשעתו נברא שנא' את הכל עשה יפה בעתו, א"ר אבהו מכאן שהיה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות ומחריבן בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו ואמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי". והביאו כן גם בשם הזוהר הקדוש (ז"ח, תיקונים כרך ב דף עט ע"א): "וקודם דנחתת הוה קב"ה בונה עולמות ומחריבן בגין דלא הוה נביעו נחית. בההוא זמנא דנחת נביעו לגבי ה' הוה שירותא מחסד הה"ד (תהלים פט) אמרתי עולם חסד יבנה". מאמר זה צריך ביאור וכבר הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ב פ"ל) התקשה בזה מאד. היטיב לבאר את הקושי המהר"ל מפראג (באר רביעי פרק טז): "והמדרש הזה הוא לקצת בני אדם בתכלית הרחקה, שיהיה בורא ורואה לעולם שאינו טוב ומחריב אותו ויברא אחר, אף לאומן בשר ודם אין ראוי דבר כזה, כל שכן בבורא עולם, אשר לא ייעף ולא ייגע, ואינו בן אדם ויתנחם, איך אפשר לומר כזה?". כלומר, לא מובן מדוע הקב"ה ברא עולמות רק כדי להחריב אותם? בספרים מבואר שהכוונה לבריאת עולמות רוחניים. סיכם זאת הרבי מלובביץ בכמה מכתבים. וז"ל (אוצר אגרות קודש עמ' 233): "בשאלתו מה יענה כשאומרים לו שהמדע כביכול, יש לו הוכחות שהעולם קיים יותר מה'תשט"ו שנה, ואם יש לתרץ זה במרז"ל הידוע שהקב"ה הי' בונה עולמות ומחריבן. - פירוש מרז"ל זה אינו כן, כי הכוונה לעולמות רוחניים, וכמ"ש רבנו הזקן מכתבי האריז"ל בתורה אור פ' שמות (דף נ"א ע"ד). ומה שאומרים שהמדע יש לו הוכחות על הנ"ל, הנה זהו שקר מוחלט, כי אין להמדע כל הוכחה בזה, כי אם השערה בנוי' על יסודות רעועים. וקשה לבאר זה במכתב באריכות הדרושה, והנקודה בזה היא, שהנמצא בספרי לימוד המדע ע"ד הנ"ל, ע"ד קיום העולם כמה אלפים מיליונים שנה וכו' מבססים הם השערה זו כדלהלן...". ובאגרות אחרת לגרי"א הרצוג זצ"ל כתב הרבי מלובביץ: "הנה בעניני קבלה, כמו בכל חלקי התורה, אימתי יש מקום לדיעות חלוקות - קודם שנפסק הדין על פי כללי התורה, אבל לאחר פסק דין כדיעה אחת, הרי, בנוגע למעשה ולפועל, רק דעה זו אמתית היא. והוא הדין בשאלה הנ"ל: עד שבא האריז"ל היתה בזה מחלוקת (וכמובא בספרים המצויינים בתורה שלימה הנ"ל), אבל לאחר שאמר האריז"ל דעתו, שהוא הוא הפוסק האחרון בכגון דא המקובל על כל בני ישראל, הן האשכנזים (רבינו הזקן וגם הגר"א) והן הספרדים, ואמר דעתו ברור דאין הכונה לומר שהי' עולם גשמי כמו עולם הזה דעכשיו כו', כי זה לא הי' אלא דוקא בשמיטה זו לבד, (הובא ג"כ בתורה אור לרבנו הזקן נא, ד; ובתורת חיים שם) - אין לפרש ענינים של מעשה ומציאות (וכמו ענין הבריאה בפועל) כי אם מתאים לדבריו". בספרי החסידות ביארו בעומק, על פי האריז"ל, את עניין בריאת העולמות האלה, ומטרתם, ואיך זה נוגע לעבודת ה' שלנו. אזכיר כמה קטעים מתוך ספרי החסידות המבארים את העניין כדי לתת כיוון: בספר בעל שם טוב על התורה (דברים פרשת עקב): "כי הקדוש ברוך הוא עשה כן בכוונה מכוונת, שעל ידי שהיה בונה עולמות ומחריבן (בראשית רבה ג', ז') נפלו ניצוצין קדישין לארבעה חלקי הבריאה דומם צומח חי מדבר שראוי לאדם להעלותם. והמשל למלך שנאבדה לו אבן טובה מתוך טבעתו וכו". ובספר תורת המגיד (ש"ס כלים): "ואמר הוא ז"ל עפ"י המבואר בכתבים (ב"ר ג, ז) שהקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן, דהיינו קודם הצמצום היתה ההשפעה מהא"ס ב"ה להעולמות בשפע, ונתבקעו והיה שבירת הכלים, ומהניצוצות הקדושה שנפלו יש אחיזה להחיצונים ואחר זה היה תיקון והתיקון נעשה ע"י תורה ומצוות, ולעתיד שיהיה כל הארץ מלאה דעה ויהיה התיקון שלם לגמרי, ואז יתפרדו כל פועלי און ויבולע המות לנצח, וכל זה מבואר בכתבים". ובספר דרך פקודיך (מצות עשה א - הערות חלק המחשבה סו) כתב: "ברם יש עוד סוג נצוצי הקדושה והם שנפלו בעת שבירת הכלים כשהיה כביכול בונה עולמות ומחריבן לפני בריאת עולמנו זה, רפ"ח ניצוצי כלים הנשברים המה כרעו ונפלו למקום הקליפות, וגם את אלו צריכים להעלות ולברר וזה נעשה ע"י העסק בתורה ומצוות ותפלה וכל דבר שבקדושה שאדם עושה בעולם מעלה ומברר ניצוה"ק הנפזרים באותו מקום". נזכיר עוד כמה ביאורים במדרש שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן: המהר"ל (שם) ביאר שאין הכוונה שהיו עולמות ממשיים לפני העולם הזה, אלא שכל שלב בבריאה נחשב כעולם מתוקן ובנוי לעומת השלב שקדם לו. לכן העולם איך שהיה לפני בריאת האדם נחשב כ"עולם שנחרב", כאשר נברא האדם, והעולם לפני עם ישראל נחשב כ"עולם שנחרב" כשבאו ישראל לעולם. וז"ל: "אבל בני אדם לא ירדו לפנימית המאמר הזה, ולא עמדו בסודו. וזה כאשר תמצא בכל הנבראים אשר ברא השם יתברך אותם, היה בורא עולמות ומחריבן, ואמר דין יהניין לי, יתהון לא יהניין לי. וזה כי מתחלה ברא הנבראים, ובשעה שנבראו ולא היה בעולם מציאות אחר, היו אותם הנבראים עיקר הבריאה, ושֵם המציאות עליהם. עד שברא השם יתברך את האדם, שהוא עיקר המציאות, ואמר דין יהניין לי, יתהון לא יהניין לי, ובזה נחרבו שאר הנמצאים, כאשר בחר השם יתברך באדם, שהוא עיקר המציאות, כלומר שאין שם מציאות נופל עליהם. וכמו כן הוא בכל מעשה אלקים, שמתחילה היו בעולם האומות, והם היו המציאות של עולם הזה כאשר לא היה עדיין העם אשר בחר בו השם יתברך. וכאשר היו ישראל, לא היו נבחרים האומות, ושוב לא יחשבו מציאות כלל, וזהו שאמרו שהיה בונה עולמות ומחריבן. ויש שפירשו שהעולמות שנבראו ונחרבו הם עולמות פיזיים ממשיים. כך הציע המהר"ל (שם) בפירושו השני. וז"ל: "אמנם במקום אחר פרשנו, כי המאמר הזה כפשטו, שהיה בונה עולמות ומחריבן...וכל ענין זה בא לומר כי העולם הזה נברא במעלה העליונה, ואשר אינו כל כך במעלה, הוא יותר קודם שיהיה נמצא מן אשר הוא יותר במעלה, שהוא מאוחר להיות נמצא. ודבר זה מבואר ליודעי חכמה שכך הוא. ולכך כל האומות היו נמצאים קודם ישראל, וכן בבריאת העולם כל בעלי חיים ושאר דברים היו נמצאים קודם שנברא האדם, ואין ספק בזה. ובבריאת העולם, כאשר העולם הזה נברא במעלה העליונה, בודאי יש קודם אשר הוא אינו כל כך במעלה. ועל זה אמר 'שהיה בונה עולמות ומחריבן', ורוצה לומר כי מעלת העולם הזה ומדריגתו היה מחריב ומבטל את אשר הוא פחות ממנו, אותו אשר הוא קודם במציאות. ובבריאת עולם הזה היה בונה עולמות ומחריבן, 'ואמר דין הניין לי, יתהון לא מהניין לי'. וכל זה נרמז בלשון "ויהי ערב". והדברים האלו עמוקים מאוד, ואין לפרש יותר, רק כי דברי חכמים הם חכמה עליונה, ואי אפשר לפרש". אף רבי יהונתן אייבשיץ (יערות דבש ח"ב דרוש ט) הציע בדרך הפשט שהעולמות שנחרבו הם העולם עד דורו של נח (והוסיף שאף בנסתר הפירוש הוא על דור המבול). וז"ל: "ידוע מ"ש חז"ל [ב"ר ג' ט'] הקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומחריבן דין הניין ודין לא הניין. ובנגלה הוא הפירוש על עולם של אדם הראשון עד נח שהחריבו, ונח ראה ומצא עולם חדש, וכן בנסתר כפי פירושם ג"כ על דור המבול, ומסכימים כי בונה עולמות ומחריבן היינו עד המבול שנחרב העולם ובנהו מחדש, וידוע [ש"ר פט"ו כ"ו] כי אבות עולם קרוים הרים, כדכתיב [מיכה ו' - ב] שמעו הרים את ריב ה'". ומרן הראי"ה קוק זצ"ל (אגרות הראי”ה, ח"א, עמ’ קה-קו) הציע להבין את המאמר כפשוטו ובכך יהיה דרך נוספת להשיב על השאלה על גיל העולם. וז"ל: "ועל דבר מנין שנות היצירה ביחש להחשבונות הגיאולוגיים בזמנינו. כך היא הלכה רווחת, שהיו כבר תקופות רבות קודם למנין תקופתנו הוא מפורסם בכל המקובלים הקדמונים, ובמדרש רבה "שהיה בונה עולמות ומחריבן," ובזוהר פרשת ויקרא שהיו כמה מיני אנשים חוץ מאדם שנאמר בתורה; אלא ששם צריך להשכיל יפה את המליצות העמוקות, הצריכות ביאור רחב מאד מאד. אם כן אותן החפירות מורות לנו, שנמצאו תקופות של ברואים, ואנשים בכללם, אבל שלא היה בינתים חורבן כללי, ויצירה חדשה, על זה אין מופת מוכיח, כי אם השערות פורחות באויר, שאין לחוש להן כלל". עכ"ל. לדבריו אפשר שהיו גם עולמות פיזיים לפני העולם הקיים, אלא שבדבריו שם רמז שיש להבין את העניין לעומק על פי הקבלה: "צריך להשכיל יפה את המליצות העמוקות, הצריכות ביאור רחב מאד מאד".