שלום כבוד הרב, אם האמירה היא אכן רק למלאכים, זה עדיין לא מסביר מדוע אנו לא אומרים הלל שלם בשביעי של פסח כל שנה, בהקשר לטעם הנ"ל ולדברי הגמרא. ואף לפי דברי השל"ה שכתב שלא ראוי לקבוע חג ביום מפלת הרשעים. רואים לכאורה שהציווי לא לומר שירה הוא גם עלינו ולא רק על המלאכים. איך אפשר ליישב זאת

לשואל שלום, אכן, אל מול ההדרכות העולות מדברי חז"ל שהזכרנו בתשובה הקודמת, עומדים דברי חז"ל שבפסיקתא דרב כהנא (פסקא כט, פסקא אחריתי דסוכות עמ' קפט), וזו לשונם: "בפסח אין את מוצא שכתובה בו אפילו שמחה אחת, ולמה? - ...בשביל שמתו בו המצריים. וכן את מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין בהן את ההלל אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה, כדאמר שמואל 'בנפול אויביך אל תשמח' (משלי כד, יז)". דברי חז"ל אלו מובאים בספר "שבולי הלקט" בשם מדרש הרנינו ומהווים מקור לכך שאין אומרים הלל שלם בשביעי של פסח. יש לציין כי בעל "שבולי הלקט" הוא היחיד מבין הראשונים שמביא טעם זה שבמדרש הרנינו. מרן הבית יוסף מביא אמנם את דבריו של בעל "שבולי הלקט", אך להלכה פוסק כדברי הגמרא בערכין, שהטעם שאין גומרים את ההלל בששת הימים האחרונים של פסח הוא מפני שבסוכות מקריבים בכל יום מספר שונה של קרבנות, לכן נחשב כל יום חג בפני עצמו, אבל בפסח מקריבים בכל יום אותו מספר קרבנות, לכן אין להחשיב כל יום כחג חדש וממילא אין הצדקה לגמור בימים אלו את ההלל, וזו לשון מרן הבית יוסף (או"ח סימן תצ, סק"ד): "כל הימים של חול המועד ושני ימים אחרונים של יום טוב קורין ההלל ואין גומרין אותו. כך מפורש בערכין פרק ב' (י ע"א) והתם יהבינן טעמא מאי שנא בחג (סוכות) דאמרינן כל יומא ומאי שנא בפסח דלא אמרינן כל יומא. ושבלי הלקט (סימן קעד סט:) כתב בשם מדרש הרנינו פרשת סוכה (מדרש זה הוא המקור לדברי הפסיקתא דרב כהנא), שהטעם שאין גומרין ההלל כל ימי הפסח הוא לפי שנטבעו המצריים וכתיב: 'בנפול אויבך אל תשמח' (משלי כד יז)". גם ב"ערוך השולחן" (סימן תצ, ב) מודגש שעיקר הטעם כדברי הגמרא בערכין ולא כטעם המובא במדרש, וזו לשונו: "...לפי שבשביעי של פסח נטבעו בו המצרים... וזהו טעם על-פי דרש ועיקר הטעם לפי שאין הימים חלוקין בקרבנותיהם, וזה הטעם איתא בגמרא". והנה הט"ז (סימן תצ ס"ק ג) ובעקבותיו המשנה ברורה (שם ס"ק ז) לא הזכירו את טעם הגמרא בערכין והביאו רק את הטעם המופיע במדרש הרנינו, וכך נפסק במשנה ברורה: "קורין ההלל בדילוג וכו' - מפני שביום שבעה של פסח נטבעו המצרים, אמר הקב"ה: מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?!" על דבריהם של הט"ז והמשנה ברורה יש להקשות: א. גם אם הכינוי "מעשה ידי" מתייחס למצרים, הרי הגמרא (סנהדרין לט ע"ב) חילקה בפירוש בין המלאכים, שדווקא עליהם נאסרה השירה, לבין ישראל שאותם ה' משיש? ב. במקומות רבים מצאנו שחז"ל הדריכו כן לשמוח על נפילתם של רשעים. ג. מדוע לא הביאו את הטעם העיקרי המובא בגמרא בערכין (י ע"ב)? על שתי השאלות הראשונות ניתן להשיב על-פי דברי ה"חק יעקב" על השולחן ערוך (סימן תצ ס"ק ט), שהביא בשם המהרי"ל, שיש הנוהגים שלא לומר בשביעי של פסח "זמן חרותנו" כפי שנוהגים בשאר ימי הפסח, אלא "זמן שמחתנו". והביא קושיית "שיירי כנסת הגדולה" על מנהג זה מהדין שאין גומרים את ההלל בשביעי של פסח משום "מעשה ידי טובעים בים...". מתרץ ה"חק יעקב": "ובאמת לא קשיא מידי, דדווקא ההלל – לומר שירה לפני הקב"ה כאילו יש שמחה לפניו – אין אומרים משום מעשה ידיו טובעים בים, אבל אומרים 'זמן שמחתנו', שיש 'באבוד רשעים רנה'". כלומר דווקא הלל אין לומר בשלמותו בשביעי של פסח כיון שההלל מבטא שמחה לפני ה', אבל עבורנו - זמן שטבעו המצרים בים - "זמן שמחתינו" הוא. כהשלמה לתירוצו של ה"חק יעקב" יש להזכיר את דברי הזהר הקדוש, שהטעם לכך שלא היתה שמחה לפני ה' יתברך בזמן טביעת המצרים היא מפני שהאבידם לפני זמנם – כיון שהתחברו כדי להרע לישראל – עשה בהם ה' דין והאבידם מן העולם. נמצא אם כן, שגם הט"ז והמשנה ברורה, לא בהכרח הכריעו כי אסור לישראל לשמוח על נפילת המצרים, וכן אין בדברי הפסיקתא דרב כהנא ומדרש הרנינו סתירה לדברי חז"ל שראינו קודם לכן – כולם מודים שנפילת אויבינו היא "זמן שמחתינו", וגם לפני המקום יש שמחה על אבדן מכעיסיו. רק במקרים קיצוניים, בהם מתחברים הרשעים להרע לישראל ובשל כך צריך ה' להאבידם מן העולם לפני זמנם – אז אין שמחה לפני הקב"ה. חיזוק להבנה זו ניתן למצוא בדברי המשנה ברורה בשני מקומות נוספים, ואלו הם: האחד – בהלכות ברכות (סימן נא ס"ק יז), שם כתב: "ויאמר שירת הים בשמחה וידמה בדעתו כאלו באותו היום עבר בים והאומר בשמחה מוחלין לו עונותיו". והשני – בהלכות פסח (סימן תצ ס"ק ב), שם כתב: "וכתבו הספרים דטוב לעשות ביום ב' (טז בניסן) בסעודה איזה דבר לזכר סעודת אסתר שביום ההוא נתלה המן". נותר לנו כעת להבין מדוע השמיטו הט"ז והמשנה ברורה את טעמה של הגמרא בערכין. קושיה זו הקשה בעל "תורה תמימה" (שמות יד, כ - הערה ט) ונשאר בשאלה, וזו לשונו: "ולבד זה לא ידעתי מה דחקום לאלה הפוסקים ומדרש הרנינו לטעם זה אחרי דבערכין (י ע"ב) מפורש הטעם מה שאין גומרים ההלל בחול המועד ובשביעי של פסח כמו בסכות, מפני שימי הפסח אינם חלוקים בקרבנותיהם כמו חג הסכות והלל שלם בא ביום קרבן מיוחד, וטעם זה יותר נכון מטעם המדרש, משום דלטעם המדרש אינו מבואר כל כך איזה חילוק בין הלל שלם לחצי הלל, הא זה וזה שירה הוא. וצ"ע". ראה עוד: הדר התורה על חומש שמות (עמ' 124). בברכה נאמנה