במנחה של שבת אומרים: "אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו". מדוע נבחר יגל לאברהם, ירנן ליצחק ומנוחה (בשונה מגילה ורינה) ליעקב ובניו. ועוד ידוע הביטוי "יגל יעקב", אם כן מדוע נבחרה בתפילה התיאורים הללו השונים לכל אחד מהאבות דוקא במנחה של שבת?

לשואל שלום, מבואר ב"אבודרהם" כך: אברהם אבינו - יגל בליבו בשבת קודש. יצחק אבינו (שהוא קרוב יותר לבני יעקב מאשר אברהם) - ירנן בה בקול. כך הם מגיבים כשרואים כי יעקב ובניו נחים בשבת. יעקב אבינו כבר נזכר עם בניו, כי מחמת קרבתו אליהם כבר זכה להיות חלק ממנוחת השבת. בספר "שיבולי הלקט" (סימן עט) מבואר, שדווקא אצל יעקב נאמר "ובניו", כי מאברהם ויצחק יצאו בנים שאינם נחים בשבת, והם ישמעאל ועשיו. על יעקב נאמר "יגל" בהקשר אחר - "מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" (תהלים יד, ז), וכך דרשו חז"ל (פסיקתא רבתי מא - תקעו): "לא היה צריך לומר אלא 'יגל אברהם יצחק ויעקב וישמחו ישראל', אלא למה 'יגל יעקב', לפי שיעקב מצטער כשישראל מצטערים וכשהם בצרה, לפיכך כשתבוא הגאולה לישראל הוא שמח עמהם, 'יגל יעקב ישמח ישראל', אימתי 'יגל יעקב'? כשישמח ישראל". יעקב אבינו מיצר בצער בניו ביותר, ולכן כאשר מגיע יום הגאולה והעם שמח, יעקב הוא הראשון שישמח ו"יגל" בשמחתם. בברכה נאמנה