שלום כבוד הרב אני פעם הבנתי שאם אדם אומר משהו בפה הוא חייב לקיים. פעם סיפרה לנו המחנכת שלנו על זה שהכסף שהיא קיבלה מהוריה היא שמה בצדקה כשהיא הייתה צעירה יותר. בקיץ הקודם אמא שלי "העסיקה" אותי וקיבלתי ב"ה סכום יפה. אמרתי לעצמי שאתרום את הכסף הזה. עכשיו זה סכום גדול ואני לא רוצה לתרום סכום גדול כזה. האם אני מחויבת לתרום את מה שאמרתי או שיש דרך להתיר שאוכל להשתמש בכסף הזה לעצמי? תודה מראש

שלום וברכה, אם עשית התרת נדרים כללית בערב ראש השנה או יום כיפור - אין חשש נדר במקרה הזה (עי' הליכות שלמה ראש השנה, א, ט). אם לא - אם רק חשבת בלב בכללי שאת רוצה לתת אין זה נדר עדיין אלא אם כן החלטת בלב בצורה מוחלטת וגמורה שאת נותנת את הכסף לצדקה (עי' ערוך השולחן יו"ד רנח לט). ואם אמרת בפה או שהחלטת בלב בצורה גמורה לתת את הכסף לצדקה - יש לעשות התרה בפני שלושה. מקורות והרחבה: נחלקו הפוסקים אם יש נדרי צדקה במחשבה. השולחן ערוך והרמ"א הביאו בזה שתי דעות, ולמעשה הורו להחמיר (ראה שו"ע חו"מ ריב ח, יחוה דעת ח"ו נב). אולם כתב ערוך השולחן (יו"ד רנח לט) שאין זה "אלא אם כן גמר בלבו ממש בהחלט כך וכך אתן לצדקה". יצוין שבהליכות שלמה (תפילה פרק שביעי אחרות הלכה הערה 12) מובא בשם הגרש"ז אוירבך שיזהר כל אדם בדבר המצוי פעמים רבות, שמכין מטבע לתת לעני או לגבאי מסוים המסובב ליטול צדקה, ולבסוף לא עבר אותו אדם על פניו, שקרוב הדבר להיכשל בעוון נדרים חס ושלום, לכן יזהר לגמור בלבו שאינו מכוון לזכות לעני עד שיגיע לידו ממש. ע"ש עוד.