כל השבועיים האלה ניסיתי לעורר את הלב שלי לחזור יותר בתשובה, אבל לא הצלחתי, לא משנה מה עשיתי, ניסיתי שיעורי תורה כל יום, ניסיתי הכל, להכריח את עצמי לעשות דברים, אבל לא משנה מה לא הצלחתי לעורר אותו. אני מרגישה כאילו עשיתי כל מה שאני יכולה, השתדלתי כמה שאפשר, אבל באותה עת אני מרגישה כאילו לא עשיתי מספיק. ראש השנה עוד שנייה כאן ואני די מיואשת. השאלה שלי מתחלקת ל2 חלקים: 1.איך בכלל לעורר את הלב? איך לקבל עוד כוחות לעשות יותר מצוות. 2.האם מאוחר מדי? איך יעזור לי שבוע וחצי? הקב"ה ישים לב לזה בכלל?

בס"ד שלום לך. דבריך נוגעים מאוד ללב. אשתדל להשיב לך בשתי הנקודות שהעלית: 1. איך לעורר את הלב ולקבל כוחות: ההתעוררות האמיתית לא באה בכח. לפעמים, דווקא הניסיון "לכפות" את הלב יוצר קושי וייאוש. חכמינו אמרו: "פתחי לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם" – הקב"ה לא מבקש מאיתנו לשנות הכול בבת אחת, אלא לעשות צעד קטן, אמיתי, מכל הלב. כמה דרכים שיכולות לעזור: תפילה פשוטה וישירה: אפילו בלי נוסח, פשוט לדבר עם ה' במילים שלך: "ריבונו של עולם, אני רוצה להתקרב, אבל הלב סגור לי. תפתח לי את הלב". דבר אחד קטן: במקום לנסות "הכל", לבחור מצווה אחת או הרגל אחד קטן (למשל ברכה בכוונה, קביעות לימוד קצרה), ולעשותו במסירות. זה נותן חיות. חיבור לרגש: לשיר ניגון, לשמוע פרק תהילים, ללמוד סיפור על צדיק – לפעמים זה מדליק ניצוץ יותר מהרבה שעות לימוד יבש. חברותא או שיעור חי: יש עוצמה מיוחדת בלימוד עם עוד מישהו, או בהשתתפות עם ציבור. 2. האם מאוחר מדי? ומה הערך של שבוע וחצי לפני ראש השנה? חס ושלום לא מאוחר. אפילו רגע אחד של תשובה שלמה יכול להפוך את כל המאזנים. הרמב"ם כותב בהלכות תשובה שכל אדם צריך לראות את עצמו ואת כל העולם כחציו זכאי וחציו חייב – ומעשה אחד יכול להכריע את הכול. שבוע וחצי – או אפילו יום אחד – מלא בכנות ובכיסופים, יכול ליקר בעיני הקב"ה יותר מחודשים של עשייה חיצונית בלי לב. הקב"ה רואה את הרצון שלך ואת המאמץ שלך גם אם את מרגישה שלא הצלחת. את מתארת השתדלות עצומה – זה עצמו חלק מהתשובה. העיקר הוא לא להיבהל מהקושי ולא למדוד את עצמך על פי "כמה הצלחתי לעורר רגש", אלא על פי האמת: כמה אני באמת רוצה ומתאמץ. הרצון עצמו הוא נחת רוח גדול לפניו יתברך. שתהיה לך שנה טובה, שנה מלאה התקדמות והתעלות. בברכה הרב יצחק גרינבלט.