שלום וברכה, אני בחורה חילונית שגרה לבד וההורים שלי דתיים. מאז שעברתי אני מגיעה אליהם רק פעם בחודשיים לשבת שלמה (זה מה שמתאפשר) ובשאר החודש הם לבד בשבתות וזה מסב להם ולי צער וממאיס עליי את הדת שמרחיקה אותי מהוריי. אני אוהבת את הדת ולא רוצה להרגיש כך והייתי רוצה להגיע אליהם לארוחה ולחלק מהשבת אך אני לא רוצה לגרום להם להרגיש שמחטיאים אותי, אשמח לפיתרון. תודה כבוד הרב.

בס"ד שלום לך יקירה. קראתי את מכתבך וחשבתי עליו המון. השאלה שלך נוגעת בנקודה רגישה וחשובה מאוד – גם הכבוד והקשר עם ההורים, וגם שמירת שבת. מצד אחד, התורה מצווה על כיבוד אב ואם. זו מצווה גדולה ועצומה, שממשיכה כל החיים, והיא כוללת גם דאגה שלא ירגישו בודדים. מצד שני, השבת היא מתנה עצומה, ולא רוצים שתהיה סיבה חלילה שמרגישים דרכה ריחוק. הנה כמה הצעות מעשיות שיכולות לעזור לך: 1. תיאום ציפיות מראש עם ההורים לשבת יחד ולדבר פתוח: להסביר להם שאת רוצה מאוד להיות איתם. שהם חשובים לך, ושאת רוצה למצוא פתרון איך להיות איתם בשבת ולהיות יותר חלק מהמשפחה. שתפי את הקושי שלך ונסי להגיע להסכמה של הדרך שתהיה לכם הטובה ביותר. 2. הגעה רגלית – אם המרחק מאפשר, להגיע רגלית לסעודה אחת בשבת. – למשל: סעודת שבת בבוקר, או סעודה שלישית. כך אין חילול שבת, ואת גם מרגישה חלק מהמשפחה. 3. ביקור קצר לפני/אחרי שבת – להגיע בשישי מוקדם, לאכול איתם סעודת ערב שבת, ואז לחזור לביתך לפני כניסת שבת. – או הפוך: להגיע ממש במוצאי שבת לסעודה קלה, להרגיש אווירה של שבת יחד ולחזור הביתה בנח 4. זמן קבוע באמצע השבוע – לקבוע ערב משפחתי קבוע באמצע השבוע. – זה יכול להיות ארוחה משותפת או פעילות קבועה, וכך הקשר אינו תלוי רק בשבת. 5. חיבור רגשי ורוחני – לשתף אותם בשיחות טלפון על פרשת השבוע, או לשאול אותם שאלה קטנה ביהדות, כך שגם מרחוק את מראה להם שאת מחוברת. נסי לשדר קשר וחיבור, ויחד עם הקושי למצוא את המאחד ואת המחבר. בברכה הרב יצחק גרינבלט.