שלום לכבוד הרב רציתי לשאול, לצערי לפעמים אני קם מאוחר ומברך ברכות השחר לאחר חצות היום (זה לא בשל אילוצים חיצוניים). בדרך כלל אני אומר מודה אני, אשר יצר, אלוקי נשמה, וברכות התורה, וברכת ציצת. (והנחת תפילין יחד עם אמירת פרשיות שמע, והיה אם שמוע ו"ויאמר"). בדרך כלל אינני מברך את שאר ברכות השחר לאחר חצות. האם במצב הנ"ל יש לנהוג אחרת? אוסיף כי לא הבנתי את המשנה ברורה באו"ח בסימן נ"ב סעיף י שהבנתי שדבריו רלוונטיים לנושא. זאת אומרת הבנתי שאם אראה מישהו מברך ברכות השחר לאחר חצות היום אין למחות בידו. אולם לא הבנתי, מה יש לעשות במצב בו לא ברכתי ברכות השחר וכבר עבר זמן חצות היום, האם ראוי במצב זה לברך או להימנע מברכה לדעת המשנה ברורה? והאם זה משנה אם הגעתי לכך מתוך אילוץ או שלא מתוך אילוץ? ואשמח להמשיך ולשאול, האם דברי המ"ב בסימן נ"ב סעיף י הם נהירים וברורים ורק אני לא הבנתי או שמא קיים דיון לגביהם? מקווה שהסברתי את שאלתי ושהיא במקום. אציין כי מבחינת מנהגים משפחתי הולכת במנהגי האשכנזים. תודה רבה ויום טוב

שלום וברכה, אתה צודק שהמשנה ברורה לא הכריע ממש. ולכן המשמעות של פסיקת המשנה ברורה היא שאתה יכול לברך אחרי חצות ולסמוך על כל הגדולים שהזכיר וביניהם הגר"א, ואתה יכול גם שלא לברך ולחשוש לברכה לבטלה. (להבנתי כוונת המשנה ברורה לא בדיוק כפי שכתבת שרק לא צריך למחות באחר. אלא הכוונה שגם אתה יכול לברך וזה בסדר, ואחרים לא ימחו בך..). למעשה נראה שבדיעבד אם לא בירך לפני חצות יש לברך גם אחרי חצות. נכון שהמשנה ברורה לא הכריע כנ"ל, אך החזון איש פסק כגר"א לברך בלילה (ראה בקונטרס הזכרונות ג ד שנהג לברך בתשעה באב ויום כיפור שעשה לי כל צרכי והמעביר שינה בלילה). וכן כתב הבן איש חי (ח"ב סי' ח) שאם לא בירך בבוקר יכול לברך עד החשכה (הגר"מ אליהו בספרו מאמר מרדכי לימות החול פרק ו כתב שאין לברך אחרי השקיעה). וביחוה דעת (ח"ד סי' ד) כתב שבדיעבד אפשר לברך גם בלילה. וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שבדיעבד יש לברך גם אחרי חצות, ואפילו בלילה ניתן לסמוך על הגר"א ולברך. עכ"ד.