האם מותר לבחורים לשחק ביניהם משחקי מכות לשם שעשוע, או שיש בכך איסור הלכתי, וכפי ששמעתי מהרב ___ שיש בזה איסור משום “לא יוסיף להכותו”?

שלום וברכה, אין איסור של "לא יוסיף להכותו" במשחקי מכות הרגילים בין ילדים ונערים, משום שאין זה דרך נציון ושנאה אלא דרך משחק (עי' רמב"ם חובל ומזיק פרק ה הלכה א, מלבי"ם שמואל ב ב יד, אגרות משה או"ח ח"ג סי' עח). כמובן, שצריך לשים לב שבאמת הצד השני נוח לו באמת במשחק, ולהיזהר לא להחטיף בצורה מסוכנת ומזיקה. בכל מקרה עדיף למצוא משחקים יותר טובים.. הרחבה: כתב השולחן ערוך (תכא, יב על פי הגמרא ב"ק צג.): "האומר לחבירו: קטע את ידי, או: סמא את עיני על מנת שאתה פטור, הרי זה חייב בחמשה דברים, שהדבר ידוע שאין אדם רוצה בכך". הרי שאדם יכול למחול על מכות, אלא שחזקה שאין דרך האדם למחול על ראשי אברים. וברמ"א שם מביא שיטה שאדם יכול למחול אף על ראשי אברים בתנאי שמוכח מלשונו שבאמת התכוון למחול, ע"ש. אלא שנחלקו האחרונים במקרה שהמכה פטור משום המחילה, אם בכל זאת יש למכה איסור להכות. לדעת הרלב"ח (מובא בפתחי חושן חושן ח"ו פ"ב הע' ז) והמנחת חינוך (מצוה מח, אות ג) במקרה שהמוכה מוחל למכה, ממילא המכה אינו עובר על איסור הכאה. וכן משמע מדברי מרן הרב קוק זצ"ל (בין שני כהנים גדולים עמ' 254). ואפשר שהתירו רק מכות ולא חבלה (ראה פתחי חושן שם) אולם לדעת שולחן ערוך הרב (חושן משפט הלכות נזקי גוף ונפש ודיניהם סעיף ד) אף שפטור אסור להכותו, וז"ל: "כי אין לאדם רשות על גופו כלל להכותו ולא לביישו ולא לצערו בשום צער אף החזון איש (חו"מ, יט, ס"ק ה) כתב שיש איסור אך ביאר באופן אחר, שהאיסור הוא משום רשעת המעשה. לפי זה היה מקום לומר שנידון דידן תלוי במחלוקת האחרונים הנ"ל. אך באמת נראה פשוט שכל זה הוא כאשר נותן מכה בדרך של נציון, או מכה מזיקה, ולא מכות הנהוגות בדרך משחק. זה לשון הרמב"ם (חובל ומזיק פרק ה הלכה א): "כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך נציון הרי זה עובר בלא תעשה, שנ' לא יוסיף להכותו". ואף שולחן ערוך הרב שכתב שלא ניתן למחול על הכאה שאין אדם בעלים על גופו, כתב שלתועלת של תשובה מותר, ואף לתועלת שרוצה להיות משרת אצל אחד והמעסיק מתנה שהוא יוכל להכות את המשרת מועיל תנאי זה שהוא לטובת העובד. (ועי' מנחת אשר ויקרא נו ג שאין זה נראה להלכה בזמנינו). ובספר חשוקי חמד (שבת קו.) דן אם מתאגרפים עוברים על "לא יוסיף", וכתב בתחילה להקל על פי הרמב"ם הנ"ל שתחרות איגרוף אינה דרך נציון. אך סיים שאינו רשאי, משום שהמתאגרפים עוברים על "ונשמרתם". וכעין זה כתב הגר"י אריאל שליט"א לגבי איגרוף: "באגרוף עלולות להיות חבלות חמורות. אסור לאדם לחבול ולהיחבל גם בהסכמה". מכל מקום ברור מדברי הגר"י זילברשטיין והגר"י אריאל שאסרו רק איגרוף משום "ונשמרתם", או משום החבלות החמורות ולא בסתם משחק נערים. ידוע הסיפור בתנ"ך (שמואל ב ב יד), שאבנר בן נר (המכונה על ידי דוד "שר וגדול) אמר ליואב: "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו". ושאל שם המלבי"ם (שם): "איך אמר יקומו הנערים וישחקו, וכי זה שחוק לשפוך דם ולגרות מדון ומלחמה ללא צורך?". והשיב המלבי"ם: "אבנר היה המתחיל והגורם לזה. ותחלה היה דעתו רק לשחוק בלבד להראות כחם בהאבקם יחד". הרי שאבנר לא ראה בעיה לעשות משחק היאבקות, ומשמע שאין בכך איסור. אלא שהסוף היה מר כידוע, וחז"ל אמרו שאבנר נענש שעשה דמן של נערים שחוק (ירושלמי פאה ד:). ומכאן ניתן ללמוד שצריך ליזהר במשחקים אלה לראות את הנולד, מה יהיו התוצאות. בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סי' עח) כתב שאין איסור לא יוסיף בדרך שחוק בחבלה קטנה, וז"ל: "ובנתן לו רשות לחבול בו וחבל בו חבלה שפחותה משו"פ, מסתבר שעל חבלה קטנה כזו שהוא גם בלא צער ובלא בושת אין זה דרך נציון ובזיון כשנותן לו רשות ואין מקפיד על זה שאינו עובר בהל"ת דלא יוסיף דהוא כדרך שחוק בעלמא, דהלאו אינו עובר אלא כשהוא דרך נציון ובזיון כדאיתא ברמב"ם שם וממילא לא שייך מלקות. אבל בחבלה גדולה שהוא דרך נציון ובזיון לא תועיל נתינת הרשות לסלק האיסור מעליו מאחר שאף הוא עצמו אסור לחבול בעצמו כדלעיל". וברמ"א (או"ח תרצה ב) כתב: "ויש אומרים דאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים, פטור מלשלם". ובמשנה ברורה (שם) כתב שאם כיון להזיק חייב. והביא בשם הב"ח שאין מנהג למחול על נזק גדול. נראה שהוא הדין בעניין משחק מכות. וראה במנחת אשר (שם) שהביא מקורות שלפעמים הותר להכות, וביאר שיסוד הדבר הוא שמדת היושר והצדק הם שורש המצוות שבין אדם לחבירו, וכל ששורת הסברא והמוסר נותנת שזה בסדר, פטור אין בכך איסור, ע"ש. אף בענייננו נראה שאין בכך בעיה מוסרית להכות כדרך משחק או חוג 'קרטה', או קרב הגנה וכו, והכל לפי העניין.