מי שסיים תפילת שמונה עשרה והציבור באמצע חזרת הש"ץ האם יכול לומר "יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו", או שמא מכיוון שסיים תפילת שמונה עשרה הוא מחויב לעצור מיד ולהקשיב לחזרת הש"ץ.

שלום וברכה, נחלקו בכך הפוסקים (עי' אשי ישראל פ"ג הע' רכד). למעשה נראה שיאמר מיד את ה"יהי רצון" ואינו צריך להמתין לסיום חזרת הש"ץ. מקורות והרחבה: נחלקו בשאלה זאת גדולי הזמן. דעת הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ שלא יאמר את ה"יהי רצון" אלא יקשיב לחזרת הש"ץ. דעת הגרח"ק שיגמור את התפילה עם ה"יהי רצון" משום שעוסק במצוה פטור מהמצווה, וכן דעת הגרש"ז אוירבך (דעות אלו הובאו באשי ישראל פ"ג הע' רכד, ובמשנה אחרונה קכג ז הביאו את דעת הגר"נ קרליץ. וראה באשי ישראל שהגרש"ז נהג לא לומר יהי רצון אם השליח ציבור היה באמצע ברכת אבות). וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שיאמר את כל מה שצריך לומר. ואמר שלא רק שמותר לומר את ה"יהי רצון", אלא שכך ראוי. הגר"א נבנצל שליט"א גם אמר לי שניתן לומר בקשות אישיות בתפילת שמונה עשרה אף שהציבור כבר נמצא בחזרת הש"ץ. נראה שמחלוקת זאת קשורה לשאלה דומה ששאלתי את הגר"ח קניבסקי זצ"ל לפני כמה שנים: זו לשון השאלה והתשובה: שאלה: אדם שאומר פסוקי דזמרא או חלקים אחרים בתפילה והחזן כבר הגיע לקדיש - האם מותר לו להמשיך לומר את המזמורים שהוא נמצא בהם ולענות 'אמן יהא שמיה רבה' או שעליו להפסיק ולהקשיב לקדיש? תשובה: מותר לו". עכ"ל הגרח"ק. כעין זה מצאתי בספר מעין אומר (ח"א , ה, מה) שנשאל הגרע"י זצ"ל: "האם מותר למתפלל להמשיך תפילתו (אמירת הזמירות), תוך כדי אמירת חצי קדיש של הש"ץ, והוא עונה על הקדיש? והשיב הגרע"י: "מותר". ושם בהערה כתב שאולי ההיתר הוא משום שעוסק במצווה פטור ממצווה, ומכיוון שהאדם עוסק בזמירות הוא פטור מעניית קדיש ע"ש. אם כן נראה שהגרח"ק לשיטתו שעוסק במצוה פטור מהמצווה. ולפי זה נראה שהגר"ע יוסף גם יסבור שיסיים את היהי רצון שיבנה בית המקדש, וכשיטתו לעניין פסוקי דזמרה באמצע הקדיש משום שעוסק במצוה פטור מהמצוה. וראה ביביע אומר (ח"ז סי' יב אות ב) לגבי עוסק במצוה פטור מהמצוה במקרה דומה, שאחד עסוק בתפילתו והציבור הגיעו לברכת כהנים. ידוע שדעת הריטב"א (סוכה כה.) שהעוסק במצוה לא רק שפטור ממצוה אחרת אלא שאסור להפסיק ולעשות מצוה אחרת. ועי' מנחת אשר (דברים יג אות ו) שאין דין עוסק במצוה כשעוסק במצוות שבדיבור, ובפרט בתפילה שהכל מצווה אחת של תפילה. [וכתב (שם) שמובא בספר אשי ישראל (פרק כ' הערה פ"ג) בשם הגרח"ק שפטור מליתן פרוטה לעני באמצע קריאת שמע ותפלה משום שעוסק במצוה פטור מן המצוה. אבל לפי המבואר שכאשר אין בזה טרחא יש לקיים שניהם לכולי עלמא, כך גם בנידון שלנו, אך מכל מקום אין בזה חיוב גמור. והוסיף המנחת אשר שלפי מה שנתבאר לעיל שבמצוות שבדיבור כלל לא אמרו כלל זו, אף חיוב יש לתת צדקה. אך מכל מקום נראה שבקריאת שמע ותפלה שצריך בהם כונה יתירה הוא בכלל אי אפשר לקיים שניהם ולכולי עלמא פטור]. אך גם בלי גדר 'עוסק במצוה פטור ממצווה' יש לומר שמותר לו לסיים את תפילת שמונה עשרה שהוא עסוק בה כולל החלקים שאינם מעכבים, וכעין ציצין שאין מעכבין את המילה שעוסק בהם כל זמן שלא פירש אפילו בשבת, (ראה מ"ב סד ז, אבן האזל קריאת שמע פרק ב הל' ג). יש חשיבות לומר תפילה זו מיד אחרי תפילת שמונה עשרה. הרמ"א (קכג א) נימק את טעם אמירת "יהי רצון": "הגה: ונהגו לומר אח"כ י"ר שיבנה בית המקדש כו', כי התפלה במקום העבודה ולכן מבקשים על המקדש שנוכל לעשות עבודה ממש (ד"ע)". וראה בביאור הגר"א שכתב מקור לכך בתוספות במגילה. המקור חיים לבעל החות יאיר (קכג א) כתב: "וראיתי שה"ה מהרש"א באגדת חלק כתב שאומרים אחר י"ח יה"ר שיבנה ב"ה אחר שפסע ג' פסיעות מפני שנחרב ב"ה ע"י נבוכדנצר שהלך ג' פסיעות שם, ולכן אחר שאותן ג' פסיעות לפניו לא לאחוריו לכן טוב לחזור ג' פסיעות לפניו. ולולי דמיסתפינא אמינא שאחר שחזר ג"פ יאמרם, ומ"מ טוב להסמיך יהי רצון לי"ח דפשוטו מפני שלעת עתה נשלמה פרים שפתינו, וק"ל". אם כן יש חשיבות לומר תפילה זו מיד בסיום תפילת שמונה עשרה. לגבי החשיבות של הקשבה לחזרת הש"ץ – אף שלפי ההלכה יש חשיבות עצומה להקשיב לחזרת הש"ץ וחיוב בכך, מכל מקום יש לציין לדברי הרמ"ע מפאנו (סימן ק"ב, מובא במגן אברהם קכד ח ולשונו מובא בפסקי תשובות קכד ח) שלימד זכות בעניין זה: "רוב העולם אין נזהרים וקורין בסדר הקרבנות וכיוצא בשעה שש"ץ יורד, ואף על גב דלא יאות עבדין, ובכל כהאי גוונא איכא משום הנח להם לישראל, וכיון דגילו דעתיהו שאינן מכוונים לצאת, אף על פי שיענו לפעמים ואינם יודעים על איזה ברכה, אין כאן אמן יתומה, כמפורש בירושלמי פרק ג' שאכלו, ולא עוד אלא שהם פטורים מן הדין מעניית אמן שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכו', ועם זה אנו נכנסים לספק אמן יתומה, ומה טוב שלא לעסוק בדברים אחרים ולכוין ולענות אמן". המגן אברהם (קכד ח) הביא דבריו וכתב: מגן אברהם סימן קכד ס"ק ח "עיין בתשו' מ"ע על האנשים שלומדי' בעת חזרת הש"ץ התפלה או אומרים תחנונים אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי אין למחות בידם אבל בס' ווי העמודים קרא תגר עליהם וכ"מ ממ"ש סי' צ' סי"ח". וביאר מחצית השקל: "וכן משמע ממה שכתוב סימן צ' סעיף י"ח. ר"ל, דחיישינן שמא ילמדו אחרים ממנו, ולא יטו אזן לתפלה אפילו לא ילמדו ולא יאמרו תחנונים". מסתבר שלא יבואו להקל אם רואים אחד שגומר את תפילת שמונה עשרה כולל ה"יהי רצון". יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך!