שלום הרב. רציתי לדעת מה חובת ההורים כלפי הילדים על פי ההלכה במקרה שהילד מעל גיל חינוך, ואחר כך גם כלפי נערים / נערות שעברו את גיל 18 . במקרה והם גרים בבית ההורים. האם עדיין חובה על ההורים לדאוג להם לאוכל / מים / חשמל ושאר צרכים בסיסיים? והאם יש להם אחריות לכך גם במקרה שהילד מתחצף ולא מכבד את הוריו? או האם האחריות לכך מוטלת על הילד? בנוסף אשמח לדעת מה דעת ההלכה על הורה שבמטרה חינוכית מכה את בנו (לא הכוונה למכות חזקות שגורמות נזק לילד אלא להכאה פיזית קלה כגון סטירה מדי פעם למטרת חינוך) הרי כתוב : "חושך שבטו שונא בנו" - מה ההתייחסות לכך בימינו אלו? אשמח לתשובה תודה רבה

שלום א. לאחר כל הדיון בדברי הגמרא והפוסקים, התקבל המנהג לזון את הילדים לפחות עד גיל שמונה עשרה, ובארץ ישראל הדבר מעוגן גם בתקנת הרבנות הראשית לשנת תש"ד על ידי הרב הרצוג והרב עוזיאל הרבנים הראשיים דאז, ובתי הדין נוהגים על פי תקנה זו. ישנו מצב שהאב רשאי למנוע מן הבן מזונות לאחר גיל שש, והוא כאשר הבן מורד באביו ואינו מסכים לדור בביתו, אבל להלכה זו יש לה כללים רבים והיא מותנית בהרשאת בית הדין שמחייבים את הבן לדור אצל אביו והוא מסרב וכדומה. המצב התקין הוא שיש קשר טוב ובריא בן ההורים והילדים ואין התחשבנות של "תן וקח". ב. הדרך המוצלחת ביותר לחינוך הילדים לכבד את הוריהם, כשיראו מהם דוגמה אישית, כיצד הם עצמם מכבדים את הוריהם. ומי שהתרשל בזה כשהוריו היו בחיים, אל יתפלא שילדיו אינם מכבדים אותו, וכשהוא זקוק לעזרה – ילדיו אינם עוזרים לו, הם למדו זאת ממנו. בעבר, במקרה שהאב היה מכה את בנו הגדול, אפילו אם היה צדק מסוים במעשיו, בית הדין היה מעניש את האב ומנדה אותו, מפני שהוא עבר בזה על האיסור (ויקרא יט, יד): “וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל”, שוודאי בנו יתרעם עליו וינטור לו בלבו, ואולי אף יחזיר לו מנה אפיים (שו”ע יו”ד רמ, כ; עי’ לעיל הלכה ג, ובהלכה הבאה, בחומרת איסור המכה אביו). למרות שבעבר הורים טובים היו מחנכים את ילדיהם גם בעזרת מכות, ואף נאמר (משלי יג, כד): “חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ”, ואמרו חכמים (שמו”ר א, א): “כל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו”. כיום יש למעט בענישה גופנית. [הערה: עד לפני דור או שניים, הורים הגונים היו רגילים להעניק לילדיהם מכות נמרצות על כל כישלון ועוון, כדי לחנכם ולהטביע בהם מידות טובות וישרות. כך גידלו דורות של יהודים כשרים וטובים. אבל כאשר המציאות החברתית משתנה, והורה שמכה בחגורה או מכות נמרצות נחשב כעבריין, יש למעט בענישה גופנית. וגם אם לדעת ההורים הם נהגו במתינות ומתוך כוונות טובות לחנך את הילד, הילד עלול לשמוע מחבריו ומוריו כי הוא צריך טיפול פסיכולוגי מפני שהוא קרבן להתעללות חמורה מאב אלים ומסוכן. בעקבות דברים אלו הילד באמת יצטרך טיפול, כי התגובה החברתית תיצור בנפשו של הילד מציאות הרבה יותר חזקה מעצם המכות שספג. על כן צריכים ההורים להתאים את האמצעים החינוכיים לנורמות החברתיות. ומנגד, אותם ילדים שחטפו מהוריהם מכות חזקות, מומלץ להתגבר על דעת הקהל, ולדעת שהוריהם נהגו באופן שהיה נחשב סביר לגמרי בזמן אחר, אף כי היום דרכם אינה מקובלת. ידיעה זו יכולה בבת אחת להקל מעליהם את תחושת העלבון והנפגעות ולסייע בידם לכבד את הוריהם כמצוות התורה.] (ע"פ פניני הלכה, משפחה, כיבוד הורים פרק ט"ו) יום טוב