מן בגימטריא מים והוא היה מצופה בגליד קרח. אם כן מדוע המן לא רק השביע אלא גם הרווה את הצמא? ומדוע נזקקו למים ולא יכלו להסתפק במן שכן היו יכולים להפשיר את גליד הקרח והיה לבני ישראל מים?

לשואל שלום, שכבת ה"קרח" או הטל שעטפה את המן נועדה, על פי הגמרא (יומא עה ע"ב), לשמש מעין "קופסה" לשמירה על טריותו וניקיונו של המן: "אמר רבי יוסי ברבי חנינא: טל מלמעלה, וטל מלמטה, ודומה כמו שמונח בקופסא". אולם, כמות המן שקיבל כל אדם היתה מדודה - "עומר לגלגולת". הפשרת שכבת הקרח הדקה שעל כמות כזו של מן הניבה כנראה כמות זעומה של מים. כמות זו אולי יכלה להרטיב את השפתיים, אך היא לא הספיקה כדי להרוות צימאון של אדם בחום המדבר. בנוסף, בני ישראל נזקקו למים לא רק לשתייה, אלא גם להשקיית הצאן והבקר, וכן לצרכי רחצה, כביסה וטהרה. בברכה נאמנה