במוסד שבו אני עובדת יש בחור חרש-עיוור שהתקשורת אתו נעשית בשפת הסימנים באמצעות מגע בכף היד; זהו הפתח היחיד שלו לעולם והדרך היחידה בה הוא יכול לשוחח עם אנשים. לפני כשנה שאלתי רב חשוב והוא התיר לי לשוחח עמו כך, על-אף שאין לי כל אחריות חינוכית כלפיו, ואף אמר שזו מצווה. האם יש מקום לברר את הדבר שוב לאחר שהתחתנתי?

לעניות דעתי אין להתיר תקשורת בין בחור לבחורה, מסיבות אחדות: א. היות ואין בזה פיקוח נפש וזוהי רק לתועלת אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבריך (שבת דף ה' ע"א), מה עוד שניתן לקיים תקשורת זו על ידי בחורים ואין צורך דוקא על ידי אשה. ב. במקרה דוחק כשיש בזה צורך גדול או חס ושלום הצלה מסבל קשה ניתן לקיים מגע זה על ידי כפפות או חציצה אחרת ולא במגע בלתי אמצעי. ג. במקרה של פיקוח נפש חס ושלום אז ניתן להקל עד שתחלוף הסכנה. ד. באיסור במגע עם אשת איש חמור בהרבה עם פנויה, ועל כן אף שאינני יודע מיהו הרב שהתיר ויתכן שאינני מגיע לקרסוליו, אינני מקבל את אותו היתר ואני ממליץ בשאלה חמורה כזו לקבל הכרעה רק מגדולי הפוסקים ולא מרב רגיל עם כל חשיבותו.