מצבינו עדין ביותר. הורינו מה שנקרא "כיפות סרוגות", כלומר שהם מחזיקים מעצמם דתיים לכל דבר, אך לא "פנאטיים" כלשונם. אני ובעלי, לאחר הרבה מאוד שנים שהיינו חילוניים, ב"ה היתה לנו זכות גדולה לחזור בתשובה, וכיום, בין שאר הדברים אנו מקפידים על כשרות, אך לא כמו בבית ההורים. כלומר - אנו מקפידים על מעשר, שזה יחסית פשוט לפתור, אך בעיה חמורה יותר היא שאצל ההורים אין מקפידים לנפות את הקמח, לנקות את העלים (חסה, נענע וכו’). כיצד עלינו להתנהג? אני חוששת שאמי תיעלב, לא כל שכן סבתי, שזה מאוחר מכדי "לחנך" אותה.

הטוב ביותר הוא לומר בדרך של כבוד להורים. שמאחר שאתם הבנים נוהגים בביתכם להחמיר בדברים מסוימים. אתם מבקשים מההורים להבין לליבכם כי אתם צריכים לתקן מה שעבר עליכם ולכן אתם מחמירים. ואתם תודו מאד להורים אם יבינו שאין זה מתוך בקורת עליהם אלא כי אתם זקוקים לזה כתשובת המשקל.