בסוף מסכת מועד קטן אומרת הגמרא: "כל המתקשה על מתו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה". ומובא הסיפור על שכנתו של רב הונא. חברי, אביו נפטר, ואביו היה גדול בתורה. החבר לא מפסיק לחשוב ולהצטער על אביו וכמעט כל יום הולך לבית הקברות. כשהערתי לו מדברי הגמ’ לעיל, טען שאינו מתאבל על אביו אלא על עצמו שחסר לו רב. האם חילוק זה נכון הלכתית במקרה זה, או שעליו לחדול?

אתה צודק אסור להתאבל יותר מידי. יש בזה אי קבלה של דינו של הקב"ה. ועוד אם אדם בצער הוא מושך עליו דינים מלמעלה ואם הוא בשמחה הוא מושך טובה וברכה עליו מלמעלה. הדרך הנכונה ביותר לכבד את האב אחרי מותו היא להוסיף בלימוד התורה ובקיום המצוות וזה בוודאי עולה על ביקור בבית הקברות בכל יום.