מובא בשו"ע סימן פט שמותר להכנס סמוך לשחרית למרחץ ולספר. ובבאר הגולה מובא שזה מובא מהרמב"ם הלכות תפילה ו,ז. הרמב"ם מציין זאת ומוסיף שבמנחה גזרו אבל בשחרית לא גזרו שלא מצוי שאדם יתעכב עד לאחר זמן תפילה. הרב רשם בפניני הלכה חלק תפילה בעמוד 157 שדעת הרמב"ם לאסור. האם הרב יכול להסביר מהיכן המקור שהרמבם אוסר? בנוסף, לגבי ברכת הגומל למי שנסע בכבישי הארץ מעל 72 דקות (לדעת הספרדים), הרב רשם בפניני הלכה שדעת הרב מרדכי אליהו ודעת הגרח"ד לא לברך. בסידור של הרב מרדכי אליהו רשום שיש לברך במקרה של נסיעה בכבישי הארץ מעל 72 דקות. אז מה דעתו של הרב אליהו בנדון?

אינני בטוח שאתה שואל מתוך "פניני הלכה". מפני שבעמוד 159 בהל' תפילה בהערה 3 כתבתי בלשון זו: "כתב הרמב"ם הל' תפילה ו, ז, שמותר להסתפר ולהיכנס למרחץ סמוך לשחרית, היינו לפני עמוד השחר, מפני שלא גזרו בזה אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי. וכך פסק בשו"ע פט, ז. אמנם הראב"ד סובר שגם בחצי שעה שלפני עמוד השחר יש איסור, כמבואר בבאו"ה ע, ה. וי"א שהרמב"ם מיקל רק ברחיצה ותספורת שאינם שכיחים לפני שחרית, אבל במלאכות השכיחות קודם עה"ש הוא מחמיר (פמ"ג והגאון מליסא). ורוה"פ מקילים בכל המלאכות. ובמ"ב פט, לז, חושש קצת לדעת המחמירים, ולכן כתב שיאמר לפני כן את ברכות השחר, שיש מקילים בזה כמובא ברמ"א פט, ג". לגבי הגומל, בסידור הרב אליהו "קול אליהו" עמוד 203 כתב: "מי שמתפלל לפי שיוצא לדרך, טוב שיאמר את תפילת הדרך בברכת שומע תפילה שבשמונה עשרה בטרם שהוא יוצא לדרכו". ואין זה סותר כלל את מה שכתבתי בשמו.