ברצוני לפנות אל כבוד הרב, כמי שדעתו ודבריו משפיעים על מספר רב של אנשים, כאדם אחראי ומחוייב לכלל-ישראל, וכן כמי שמעורה בציבוריות הישראלית, במטרה ובתקווה שתהיה אולי אחד מהאנשים שיקחו את ההצעה ויקדמו אותה. אני אישית עובדתית אינני יכול לקדם עניין כזה, אך מרגיש חייב לכתוב את המכתב, וכן וודאי שאבוא לעצרת כזו במידה ותהיה. הצעתי היא לארגן עצרת מחאה וזעקה משותפת, של כל הגופים והאירגונים הרלוונטיים במדינה: אירגוני בקרת השילטון, עמותות החסד והצדקה, עובדי הרווחה, הציבור הדתי-לאומי שיודע למחות ולארגן, הסטודנטים, כל תנועות הנוער, השירות הלאומי, אירגוני המורים, ועוד ועוד, וכן של כל אזרח שרוצה לבוא ולמחות. אני יודע שכבר היו מחאות בעבר שלא מספיק ציבור נענה להן, אך כיום מדובר בסדר גודל שונה של שערוריות ושל התמרמרות כלל ציבורית, ואני רוצה להאמין שהפעם זה יהיה שונה. העצרת תהיה בלתי פוליטית, ותתמקד רק בנושאים המשותפים לכולם שבגללם השלטון במדינה מסכן את כולנו, בלי קשר לשיוכו הפוליטי (כבר היה תקדים לכך, בעצרת למען החטופים מיד אחרי המלחמה האחרונה, אליה הגיעו עשרות אלפי אזרחים השונים מאוד זה מזה בעמדות רבות, וביניהם אני). העצרת תהיה לכל הפחות במחאה על האדישות של השלטון וזרועותיו מול ענייני המדינה הבוערים, על השחיתות, על הבריחה מאחריות, על הפקרת ישובי עוטף עזה לירי קסאמים, על דריסת החלשים, על הזנחת הזקנים, על הזנחת ההשכלה הגבוהה, על הזנחת מערכת החינוך והשכר המחפיר של המורים, על הקיטוב החברתי, וכו’. לשם כך צריכים כל הגופים הנ"ל להירתם למטרה זו, ולנסח רשימת נושאים משותפת ומוסכמת, שלצערנו איננה קצרה. העצרת צריכה להתכנס ללא קשר לפירסום מסקנות וועדת וינוגרד ומה שייכלל בהן, וללא קשר ל"רעידות אדמה פוליטיות" או אפילו בחירות שעשויות לבוא בגללה, כי תפקידה בין השאר לנסוך בציבור את התקווה והאמונה שלמרות הקיטוב החברתי והמיגזרי, ניתן להתאחד למטרות משותפות וגורליות, וכן להחדיר לראשם של נבחרי הציבור ונציגיו, שהקריירה הפוליטית שלהם תיפגע, אם הם לא יתאימו את התנהגותם המוסרית לתפקידים שלמענם הם נשלחו ע"י הציבור.

אשריך שאיכפת לך. אך מי שמציע הצעות צריך גם ליזום את ביצועם. ולא להטיל זאת על אחרים העוסקים בצרכי ציבור בדרך שהם מבינים שהם יכולים לתרום.