ראיתי את התשובה הנפלאה שלכם בעניין מזגן בדירה שכורה בה נכתב כי כיוון שהשוכרים קנו את המזגן מכספם והוא שלהם, (וכל ההשתתפות הכספית של המשכירים היתה רק בעלויות ההתקנה והתשתית) בכדי להעבירו לבעלות המשכירים יש צורך בקניין. המשכיר עצמו מודה שהיה רק סיכום בע"פ שהמזגן ישאר בדירה ולא עשה שום מעשה קניין והעברת בעלות, ועל כן השוכרים הם הבעלים על המזגן. בדבר הטענה כי בחוזה מצויין שהשבח שבדירה ישאר למשכירים, יש לראות את הנוסח המדויק של החוזה, שהרי אפשר לפרש שהכוונה הא לסוג השבחה שאי אפשר להוציאה, או כזו שתגרום נזק לדירה בהוצאתה, וממילא אינה כוללת מזגן הניתן לפירוק. גם אם נאמר שהמזגן נכלל, לא כתוב שהמשכיר לא ישלם על ההנאה שקיבל. לסיכום, המזגן בבעלות השוכרים אא"כ יוכח בחוזה אחרת. ושאלתי שהרי למה השוכר השתתף בעלות חצי ההוצאות אם לא כיון שעשה תנאי שישאירו את המזגן אחרי שיצאו, וא"ת שהמשכיר חשב להתקין לעצמו מזגן אחרי שהשוכר יצא, היה משתתף רק בעלויות התשתית ולא בעלויות ההתקנה שנעשית רק לצורך השוכר?

אין כאן הוכחה גמורה שהיה תנאי, (לדוגמא) משום שהרבה פעמים דורש השוכר מהמשכיר שיתקין עבורו מזגן, והמשכיר מסרב ואז מגיעים לפשרה, ושמא ההשתתפות בהוצאות ההתקנה הם חלק מהפשרה. ולכן, כל עוד אין הוכחה גמורה אי אפשר להוציא ממון על פי אומדנא (עיי' רמב"ם הלכות סנהדרין כד, ב). בנוסף, כפי שצויין בתשובה, לא נעשה מעשה קניין ועל כן לתנאי אין משמעות. הרב דוד בר שלטון