האם יש דבר כזה של "דחיקת הקץ" בזיווג? אסביר. בשנתיים האחרונות התפללתי בכל כוחי לזיווג (שיגיע כמה שיותר מהר), נסעתי לקברי אבות, קיבלתי ברכות מרבנים וכו’ ועכשיו ב"ה נענה הקב"ה לתפילתי וזימן לי בחור שעימו אני יוצאת וזה נעשה יותר ויותר רציני ב"ה. פתאום נתקפתי פחד שאולי עדיין לא הגיע זמני להתחתן (למרות שאני ב"ה מרגישה מאוד מוכנה ובשלה להתחתן) ואולי הקב"ה תיכנן להביא לי את הזיווג יותר מאוחר אך בגלל כל תפילותיי, ה’ נענה, גם אם זה לא הכי לטובה בשבילי כרגע. (לא מזמן נזכרתי בעניין תפילת משה רבינו להכנס לארץ ושהקב"ה אמר לו "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה..", -מפרשים שם שאם משה רבינו היה מתפלל עוד תפילה אחת, היה נענה, ואני חוששת כי אולי זה מה שקרה אצלי "שהתפללתי יותר מדי", מעבר למה שהייתי צריכה (כדי שה’ ישלח במהרה את זיווגי) ואולי הייתי צריכה להפסיק אחרי שלב מסויים). מה דעת הרב בעניין?

אשרייך שהקב"ה נענה לתפילותייך. את לא במדרגה של משה רבינו כך שאין לך לחשוש מפני דחיקת הקץ. ומה עוד שהקץ אצלך כלל לא דחוק. הגעת לפרקך ואין לך להתעכב. בשורות טובות.