ראיתי "אור החיים" בספר בראשית פרק ל"ז בפסוק שהאחים זורקים את יוסף לבור או פסוק אחרי זה ושם הוא כותב שאדם יכול לבחור להרוג אנשים למרות שאין להם חיוב מיתה אבל אדם שנהרג ע"י חיה כן יש לו חיוב מהשמיים ע"פ אור החיים הזה אנשים שנהרגים ע"י בני אדם אין להם חיוב מיתה מהשמיים והמוות הזה תלוי בבחירה החופשית של האדם להרוג אותם? אשמח לקבל תשובה ועוד מקורות לתשובה.

הנושא שאתה מעלה הינו נושא סבוך. הענין סובב סביב דברי המשנה "הכל צפוי והרשות נתונה". השאלה היא מה היחס בין הכל צפוי שמשמע שהכל נקבע על ידי ה' ומצד שני הרשות נתונה שהבחירה החופשית של האדם היא זו שמשנה מהלכים. יש ללמוד משנה זו עם הפירושים השונים שלה. וע' על כך בספר אור ה' כלל ב'. "וכבר העיד השלם, אשר נכנס בשלום ויצא בשלום, על כל העמקות במאמר קצר. אמרו (אבות ג, טו), "הכל צפוי והרשות נתונה. ובטוב העולם נדון. והכל לפי רב המעשה". הנה באמרו "הכל צפוי", הורה, שהדברים כולם מסודרים וידועים. והוא השרש הגדול אשר אין ספק באמתתו, אשר נמעד בו רגלי קצת חכמינו, והוא אשר הביאנו לגלות הסוד הזה, למה שנתפרצו בו רבים מאומתנו היום. ובאמרו "והרשות נתונה", העיד על סוד הבחירה והרצון, וכי רשות כל אדם נתונה לו בבחינת עצמו, כי לא תפול הצוואה למוכרח ואנוס. ובאמרו "ובטוב העולם נדון", העיד בו על היושר האלהי בדין, ר"ל בגמול וענש, שאיננו לא לתכלית נקמה, ולא לכונת בקשת יושר מדיני המוני - וזה אמנם לחיוב אשר מפאת הסבות - אלא לסיבת הטוב, כמו שקדם. [נ"א, וזה אמנם לא לחיוב אשר מפאת הסבות, אלא לסיבת הטוב, כמו שקדם]". ידוע שבדברי האור החיים יש מספר מקומות בהם הוא כותב על היכולת של האדם לבחור בבחירתו החופשית ובחירתו עשויה להשפיע לא רק עליו אלא גם על אחרים. [עד כמה שזכור לי כתב על כך הרב שבתאי סבתו ראש ישיבת מצפה יריחו]. מאידך יש את דברי חז"ל על הפסוק "כי יפול הנופל ממנו" לגבי הורג בשגגה שהורג את חבירו וגם הנהרג הוא נהרג לא משום פשיעתו של הנופל אלא משום שהיה ראוי למות על מעשה שעשה והתחייב מיתה. כך דברי רבינו בחיי שם : "ועל דרך המדרש (שבת לב.) ועשית מעקה לגגך כי יפול הנופל ממנו, ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, אבל אתה לא תגרום שתהא מיתתו על ידך. וענין המדרש הזה, כי כל הנבראים כולן נבראו בחפצם ורצונם והקב"ה הודיעם בראשית הבריאה כל עניניהם כולם וכל המקרים העתידים לבוא עליהם, וכן הודיעם ימי חייהם ומיתתם היאך תהיה, וכן ענין מזונותם אם בריוח אם בצער אם על ידי עצמן אם משל אחרים, וכן דרשו חז"ל (ראש השנה יא.) כל מעשה בראשית לדעתם נבראו לצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב, א) וכל צבאם, והכל רצו וקבלו, ועל זה אמרו ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, ואף על פי כן יש עונש גדול למי שמסבב, ולכך ועשית מעקה לגגך". לעומת זאת בספר העיקרים במאמר ד' לא רואה במאמר זה בנין אב לכל המקומות. וכך דבריו במאמר ד': "ובעבור זה ראוי שישתדל האדם בחזקת היד בכל הדברים שאפשר שיושגו בהשתדלות האדם אחר שנדע שההשתדלות מועיל בכל דבר ובכל הפעולות על דרך שבארנו ובעבור פעל אחד שנראה מגיע על צד הגזרה כאמרו רז"ל (שבת דף ל"ב ע"א) כי יפול הנופל ממנו (דברים כ"ב) ראוי היה זה ליפול וכו' לא בעבור זה נשפוט בכל הדברים שהם בגזרה אבל ראוי שנשתדל בכלן כאלו הן בחיריות בחירה גמורה וה' הטוב בעיניו יעשה ויספיק זה בבחירה לפי קצורנו". ושם בהמשך המאמר בפרק ז' דן העיקרים בדבר ההשגחה האלוקית. לדעתו ההשגחה האלוקית בנוגע לבני אדם נוגעת לכל הפרטים. אלא שאם כך נראה שיכול להיווצר עוולות גדולות בעולם שהרי אם הכל בא על ידי ה' ומצד שני יש רעות שיכולות להעשות לצדיק אם כן יש כאן עוול. על כך דן שם בפרשנות לספר איוב שבה הוא מבאר שבכל דרך שנצעד דבר אחד הוא ידוע לנו שהקב"ה צדיק במעשיו ולא עושה עוולה. על כך המשנה שהזכרנו למעלה מסיימת "ובטוב העולם נידון".