בזבחים (ט ע"ב 26 שורות מלמעלה) כתוב "אין כפרה למתים". כלומר אדם שהקריב קרבן כדי לכפר על בן אדם שכבר מת "זה לא עובד". והרמב"ם פסק דין זה. (הל’ פסולי המוקדשין, פרק טו הלכה ט). לפי זה, אמר לי תלמיד חכם שאין אפשרות להעלות את נשמת אדם ע"י עשיית מצוות לעילוי נשמתו. מה דעתו של הרב? (נא לצרף מקורות)

מה שחז"ל אמרו "אין כפרה למתים" זה שלא שייך להקריב בשבילו קרבן, כי הקרבן הוא סגולה של כפרה. יש ביטוי בחז"ל: "ברא מזכי אבא" (סוטה י"א)- אם הילדים ממשיכים את דרכו של הנפטר, אז הזכויות הללו היות והם מונעים מכוחו, נזקפים לזכותו. זה לא שאנו מכפרים על חטא, אנחנו מוסיפים לו זכויות. אדם שלא נמצא בעולם הזה, לא יכול לעשות מצוות ולהוסיף זכויות. אבל אם הילדים עושים בעולם הזה מעשים שמונעים מכוחו, זה נזקף לזכותו. כפרה אין, אבל להוסיף זכויות אפשר. אצלנו ביהדות לא מקזזים בין הזכויות לחובות, אדם מקבל שכר על הזכויות ועונש על העבירות. על העבירות שעשה אין כפרה היום, אך להוסיף זכויות זה משהו אחר.