למה אני לא מרגיש בטחון בה’, למה אני לא מרגיש שמחה בקיום-המצוות? וזאת למרות שאני קובע עיתים-לתורה,הולך למקווה,שובר ברית-קודש,שבת,תפילין. למה אני לא מרגיש את ה’ איתי במצבי-לחץ\ איך אני יכול להרגיש אותו, מה עלי לעשות?

השאלה שאתה שואל נוגעת לציור נכון ביחס שיש בינך לבין הקב"ה. נראה לך שהקשר דומה לקשר בין אנשים, אתה רוצה ממש להרגיש את הקב"ה ולהרגיש את קרבתו, ממש לאחוז בו. רק זה ישמח אותך. אולם האמונה בקב"ה היא משהו עמוק יותר. היא לא מתגלית בדרך של גילוי קבוע ולא בדרך של מפגש בין אישי. נושא זה הינו נושא עמוק שהרב קוק ברר אותו בהרחבה בספרו עקבי הצאן במאמר עמוק דעת אלוקים. שם הרב מבאר בצורה רחבה מדוע נוצרת עייפות רוחנית ברצון להתקרב לה'. יש טעות בחשיבה שניתן להדבק בעצמותו. המאמר דורש לימוד עמוק. אם יש בסביבתך מישהו שאתה יכול ללמוד איתו על כך זה יעזור לך. בכל אופן מידת הביטחון שעליה אתה המדבר היא מידה עליונה שבספר חובת הלבבות כותב שחלקה אינה ניתן להשגה על ידי השתדלות אלא באה כמתנה מאת ה'. השמחה שלך נפגעת משום שאתה חושב שעבודת ה' שלך צריכה להתלבש אצלך בדרך אחרת ממה שהיא נמצאת. אתה חושב שהקשר שלך עם ה' צריך להיות קשר מאד ריגשי וכל פעם שיש מיעוט רגש זה פוגע בהרגשת השלמות וממילא אין לך שמחה. ככל שתכיר בכך שעצם הנחת התפילין היא הדבר השלם. שעצם שמירת הברית זו המעלה הגדולה שלך וכו' כך תתמלא יותר ויותר בשמחה. חזק ותתחזק. היה שמח בחלקך.