יש לי בעייה שיום ויום היא נהיית יותר רצינית. אני נער בן 16. החלטתי לאחר שלמדתי כמה שתפילה במניין חשובה, ללכת להתפלל בבית הכנסת במניין, מאשר בתפילת יחיד. אבל בזמן האחרון, אני לא מצליח לכוון בתפילה, גם ביחיד וגם בבית הכנסת. אם זה ביחיד, אז מפריעים לי כל כך המחשבות, ואם זה בבית הכנסת, השליח ציבור כל כך מהיר שאני לא מצליח לעקוב אחרי המילים. הוא מהיר עד כדי כך שחזרת הש"צ בשמונה עשרה הוא מתחיל שאני עוד באמצע, וזה גורם לי למהר, ואני לא מצליח לכוון. זה נורא קשה לי, אני יוצא בהרגשה רעה, שלא התפללתי בכלל. האם יש משהו שאפשר לעשות?

עיקר הכוונה בתפילה היא להבין את מה שאומרים. ולכן העצה היא להתרכז במילים, מתוך סידור (ולא להתפלל בעל-פה). ואז בכמה קטעים להאריך בכוונה ואת שאר התפילה לומר בקצב דיבור רגיל, תוך היצמדות המחשבה לתוכן המילים. אומנם גם כוונה פשוטה זו קשה להתמיד בה כל התפילה, ואשרי מי שזוכה לכך. ואם לא הצלחת אין זה אומר שלא התפללת כראוי, אלא שעדיין יש לך לעבוד על עצמך ולהתקדם. ועוד הערה: לימוד של תכני התפילה ומשמעותה לפני התפילה מוסיף בכוונה בשעת התפילה. וחסידים ראשונים היו שוהים שעה לפני התפילה כדי לעיין בה ולהבין את משמעותה העמוקה כדי שמתוך כך תהיה תפילתם בכוונה כראוי. ומי שמבין את תכני התפילה וחושב עליהם בשעת התפילה, ולא קורא את התפילה קריאה חיצונית בלבד, מחשבתו דבקה בתפילה ובמשמעותה, וממילא המחשבות האחרות נדחקות ממנו והלאה.