מה הגדר ההלכתי של אדם הטוען שההלכה היא קטנות מוחין והיא רק לפי שורת הדין, אבל צריך לנהוג לפנים משורת הדין. למשל, שמותר ללבוש ציצית שיש בה כלאיים כי הציצית יש בה כח עליון, וכן שמותר להתפלל גם כשהגוף לא נקי, כי לתפילה יש כח, וכל זה בידיעה שזה נוגד את ההלכה? [ההשלכות לענין איך להתייחס לאדם כזה, האם מוגדר ככופר, והאם מותר לדבר איתו]

כבר הכריע אור ישראל וקדושו, מרן הרב קוק (באיגרת כ) שאע"פ שהוא איסור גמור וחולי רע לפקפק דברי אמונה המסורים לנו מרבותינו (וכן לפקפק על הדרכת ההלכה) מכל מקום אין דין אפיקורוס וכופר אלא למי שמחליט להפך. כלומר, מחליט בודאות שאין אלוקים ולא צריך לעובדו. ודבר זה כמעט ולא נמצא. והדרך הנכונה היא לרחם עליו על שנשבה בידי דעות מוטעות כאלה, ולקרבו בחבלי אהבה אולי ישתכנע וישוב מדרכו הרעה.