1. מאיפה הביטחון שיש ביהדות בנכונות של בריאת העולם, כלומר מדוע היהדות בטוחה שדווקא ש"הקוסמיות" שמניעה את העולם היא בהכרח אלוקים? הרי יש דעות ודתות שונות בעולם אולי אחת מהם צודקת או שאף אחת לא צודקת. 2. מדוע הבורא מעוניין במעשי?

סיפור הבריאה נמסר לנו איש מפי איש עד משה רבנו ששמע אותו מריבונו של עולם. ישנם אומנם הרבה השערות שמשערים בני אדם כיצד נוצר היקום וכיצד הוא פועל, (ולא בהכרח שהן סותרות את מה שמסופר בתורה), אבל הידיעה שהיתה בריאה היא איננה השערה אלא ידיעה ברורה שנמסרה לנו על ידי הבורא עצמו, ומאז היא עוברת מאב לבניו בעם שלם. ובעצם לא רק בעם אחד, אלא רוב רובו של העולם חושב כך. אומנם הדתות חלוקות בניהם בשאלה: כיצד עובדים את האל, אבל ביסוד האמונה שהאל ברא את העולם, כולם מודים. ואל תשבני שיש שלא מאמינים שהאל התגלה לבני האדם וסיפר להם זאת, שאם כן מניין צץ הסיפור על התגלות האל לבני האדם? איך כל כך הרבה בני אדם מאמינים לדבר שלא היה? האם רק אנחנו חכמים ומבינים שאין להאמין לזה? גם הדורות שלפנינו לא היו טיפשים, ואם הם מסרו לנו ידיעה סימן שידעו שהיא אמת. אגב, ניתן להוכיח בדרכים שונות את עצם קיומה של הבריאה, ואם הייתה בריאה ודאי שהיה גם מי שיזם אותה - כלומר כוח כל שהוא, שאנו מכנים אותו בשם אלוקים. למרות זאת אנו מאמינים לא מכוח ההוכחה השכלית, אלא מכוח התגלות ה' אלינו, התגלות שהתחילה במעמד הר סיני, ובדרכים שונות לא נפסקה עד היום. הקשר המיוחד של הקב"ה עם עמו והקיום הניסי והפלאי של עם ישראל הוא הוכחה שאין עליה תשובה, לאמיתותה של התורה. הקב"ה מעוניין במעשיהם הטובים של בני האדם מפני שהוא אוהב אותם ורוצה בהצלחתם, ולכן הוא מכוון אותם ללכת בדרך טובה של מוסר וצדק ועשיית הטוב והישר בעיני ה', מה שגורם בסופו של דבר טובה גדולה לאדם עצמו.