שאלתי מתייחסת למגילת אסתר פרק ט. מדוע פס’ יט לא מזכיר את המתנות לאביונים ומצווה זו מופיעה רק בפס’ כב? כשהשוויתי בין שני הפסוקים, פס’ י"ט וכ"ב, שמתי לב שאין התייחסות לאביונים בפס’ יט ופס’ כב’ נראה לי כתיקון (בבחינת הוספה ודאגה סוציאלית) לפס’ יט. אשמח לקבל הסבר

שני דברים ארעו בפורים, נהפך מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב וכנגדם אנו עושים את מצוות היום. פסוק י"ט מדבר על השנה הראשונה בו חגגו הפרזים ואילו פסוק כ"ב מדבר על התקנה שתיקן מרדכי לכל היהודים בכל מקום שהם. כנגד השמחה חגגו היהודים את היום בסעודה ובמשלוח מנות, וכנגד היום טוב ראוי היה לקבוע יום טוב באותו תאריך אלא מאחר ואסור לקבוע יום טוב חדש לכל היהודים תיקן מרדכי במקום זה את מתנות לאביונים שגם הם מצווה, מצוות צדקה. בשנה הראשונה חגגו את היום זה כיום טוב בתור יחידים ולכן לא היה איסור בדבר אבל כתקנה מחייבת אין להוסיף יום טוב ולכן תיקן מתנות לאביונים. (על פי פירוש המלבי"ם)