כבוד הרב י. וייצן שליט"א רגילים בחורינו לדחות את החתונה כדי ללמוד תורה. שאלתי מתי ידע לו הבחור שהגיע עיתו. דהיינו, מה הגדר של ההרהורים שכשמתגברים יתר על המדה, צריך להתחתן? לדוגמא מי שמהרהר לפחות פעם ביום, מה דינו? ומי שמהרהר על בנים, לא לעשות מעשה כמובן, אלא שרוצה מהם חום וכו’, מתי ידע שזהו הגיע זמנו? תודה רבה

שלום רב: אדם שלומד בישיבה אם לא מדובר על מקרה חריג שבו לאדם יש הרהורים חריגים, אזי יכול לדחות עד שיעור ד'. הרהורים שהם יתר על המידה אינם תלויים רק במספר ההרהורים שמתקיפים את האדם אלא גם בסוג ההרהור. אין בכך כללים. אולם אחד מן הסימנים הם כמה האדם מוטרד מן ההרהורים וכמה הם גורמים לו לעצבות . משיעור ד' יבדוק האם כל המזון הרוחני שלו יכול להמשיך להיות על ידי שקידתו בתורה או שמרגיש שהוא ישמח יותר אם כוחותיו גם יצאו אל הפועל גם בבניית משפחה. הכוחות שיכולים לצאת אל הפועל הם הרצון להיות שייך גם לעולם המעשה. הרצון להיות קשור בקשר אמיתי ועמוק עם מישהי שיוכל גם לתרום וגם להיתרם ממנה. הרצון לבנות את המקום העצמי בבניית בית שמושפע מרוחו . מי שמרגיש שהמסירות שלו לתורה ממלאת את כל המזון הרוחני הוא יכול להמתין עד גיל עשרים וארבע. כשמגיע גיל זה אין להמתין יותר. כל טוב