חו"מ ס. לד סע, כט . הרמ"א . אם יש שני עדים אחד מעיד על האדם עדות על איסור מדאורייתא ואחד על איסור מדרבנן. האדם הזה פסול להעיד מדאורייתא או מדרבנן? יש הבדל (סע. כד)

מתוך התבוננות בדברי ר' יהושע בן קרחה (סנהדרין ל. ) נראה לומר שאדם זה יהיה פסול לעדות מדרבנן (וי"א שצריך בדרבנן עבירה שעבר משום חימוד ממון חו"מ ל"ד סעי' ג ברמ"א ) שהרי נראה שמקרה זה לא גרע אם היו שני עדים שעבר על איסור דרבנן הפוסל לעדות, כל שכן שאחד העלה את רמת החומרה לאיסור דאורייתא. ואם כן נוכל לומר ששני עדים אלו מעידים שלכל הפחות אדם זה פסול לעדות מדרבנן. בדומה למה שנאמר ברמ"א סעיף כ"ח.(סימן ל"ד )