ברוך ה´ אני משתדלת מאוד במידת ה"נתינה" שלי. אני ברוך ה´ אוהבת מאוד לתת ולהעניק. אך בעייתי היא הפוכה לחלוטין, אני לא כ"כ יודעת לקבל! יש שיגידו שכלל אין זו בעיה. אבל מבחינתי זו בעיה גדולה מאוד, כי כשנותנים לי אני לא כ"כ יודעת איך להגיב ולפעמים התגובה לא מתפרשת כמו שצריך לצערי. אתן דוג´ ממש פשוטה לכך, יצאתי עם מישהו שרצה לקנות למעני שתייה אבל הרגשתי כ"כ לא נעים, כאילו אני "נצלנית" ולא הסכמתי. וכתגובה לכך אמרתי לו: "אני לא צמאה ואם ארצה לשתות אז הבאתי כסף, אני כבר אקנה". כמובן שהדברים לא נאמרו חלילה בטון מתנסה! יש לציין שזה לא סתם מישהו שיצאתי איתו פעם אחת ו"התביישתי" אלא מדובר בחבר רציני, יצאנו תקופה יחסית ארוכה. זה קורה אפילו עם חברות טובות. כשנותנים לי משהו אני ישר דואגת להחזיר! אחרת אני מרגישה נורא, כאילו אני נצלנית. ואם לא מקבלים חזרה, אני מתעקשת ולפעמים עלול הצד השני ממש להפגע מתגובתי! אם רציתי להחזיר ולא קיבלו ממני, אני לא אשכח את זה וארגיש חייבת תמיד. לא טוב לי עם זה! זו הרגשה נוראה וזה לא צריך להיות כך! זה קיצוני מדי! ועוד שבזוגיות בעיקר, כל נושא הנתינה לבן הזוג וקבלה ממנו היא עניין חשוב מאוד! מה אפשר לעשות כדי לעבוד על ה"קבלה"?

היסוד בחיים לא לבלבל בין מידת הדין למידת החסידות. המשנה אומרת באבות: "אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם. הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, עַם הָאָרֶץ. שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי, רָשָׁע". הסבירו המפרשים שהדעה האומרת: שלי שלי ושלך שלך - היא קרובה למידת סדום, משום שיש מקרים רבים בהם יש סיטואציה של זה נהנה וזה לא חסר ובכל אופן אדם מתעקש שלא יהנו ממנו, זה גורם להרגשת סדום שאדם לא יכול להנות את חבירו. אולם נראה לבאר שהממון הוא דבר שיכול מאד להפריד בין הבריות. חייבים שיהיה נקודות נתינה ומגע גם בצדדיים המוניים, לכן במקרה שהנתינה אינה מחסרת מן האדם ודאי שראוי לקבל מהשני. כך אנו יוצרים עולם של מגע וקירבה. התאור שאת מתארת שאת לא מסוגלת לקבל מהשני ללא החזרה אינו רצוי. זו מידת חסידות שלא לקבל מהאחר [במקום שנחסר] אולם צריך להתייחס לכך רק כמידת חסידות. מידת חסידות משמעותה שגם אם את נהנית את לא צריכה להרגיש רע. מותר לך להחזיר וכו' . אולם התנאי שזה לא בלחץ, התנאי הוא שזה נעשה בכיף ובלרגייות ללא חשבונות ולחצים. בודאי שאם את מחזירה והצד השני ממש מסרב לקבל ונפגע ממך, יש כאן גילוי שבעצם את דואגת בעיקר לעצמך ולמוסר הכליות שלך ולא לגרום שיהיה הכי טוב להכי הרבה אנשים בעולם. במבט מהצד ניתן לומר שבעצם את דואגת שכל מידת הטוב תהיה רק אצלך. זה ודאי לא טוב, גם במידת הטוב אנשים רוצים להתחלק. לכן לא ראוי במקום שמישהו נפגע ממך שתתעקשי להשאר במידת החסידות שלך ולהחזיר לו בעקשנות. את יכולה בכל מקרה לומר לו שאת תתני את מה שקיבלת ממנו לצדקה. כשמדובר על זוגיות או על חברות ושותפות אמת ודאי ששם ניתן לחיות טוב רק אם יש הדדיות. כמו שאת רוצה לזכות למידת חסידות כך גם בן זוגך רוצה לזכות במדית חסידות. כמו שאת מעונינת לעצמך במידה טובה כך את צריכה להיות מעונינת שמידה זו תהיה המידה של בן זוגך.