ברצוני לשאול לגבי תפיסת צניעות האשה לפי ההלכה: 1. מדוע אשה נשואה דווקא צריכה לכסות את הראש, במטרה להצניעה את יופיה. אם הסיבה רק לא למשוך את העין, אז מדוע שרווקות לא תחויבנה בכיסוי ראש גם כן (והרי הרבה מתירים שלא כמג"א לרווקה ללכת עם שער שאינו אסוף לצמה- שאין הבדל בין פאה טובה לבין מראה שער הרווקה). ואם המטרה כיסוי סגולי של ראש אשה נשואה אז פאה עדיפה שבאמת מכסה את כל שערות האשה הטבעיות (שזו היא דעתו של רבי מלובאביטש זי"ע ע"פ הזוהר הק’). 2. ואם כבר רוצים להצניע את האשה הנשואה, אז מדוע מותרת הליכה בחציות שמכסות את הברך בלבד ולא עד הקרסולים (למרות כי פסקי תשובות הביא פוסקים האוסרים, אבל זה ממש אינה דעת כל הפוסקים ובמניינם מ"ב), לדעתי חלק זה בגוף האשה גורם הרהור לא פחות מחלק שמעל הברך. 3. ובנוסף מדוע נשים ביהדות לא תכסנה את עצמן דוגמת נשות הבדואים, כך שניתן לראות את עיני האישה בלבד, כך שגם אשה יפה וצעירה בלבוש כזה לא תגרום להרהור. הרי גם פני האשה גורמים להרהור וציור חיתוך איבריה אם היא לבושה בבגד אופנתי ויפה ואפילו לא צמוד וצנוע.

א. בנוגע לכיסוי שערות אישה נשואה במיוחד. הסיבה לחומרא היתרה באישה נשואה שהרי היא אשת איש ואם ח"ו נכשלים באיסור כלפיה עוברים על איסור חמור יותר מאשר כלפי אישה רווקה. לכן הרחיקו יותר את מה שיכול לעורר הרהור. מעבר לכך יתכן שהכיסוי ראש הוא סימן על האישה הזאת שהיא אשת איש ואין כלל לחפוץ בה. משא"כ רווקה, יכול אדם לראות את האישה ולרצות לשאת אותה בהיתר. מלבד הטעמים האלו יש בכיסוי הראש של האישה דבר שפונה אל האישה עצמה. אשת איש צריכה להיות בהרגשה פנימית שהיא את יופיה שומרת רק לבעלה. את זה האישה עושה על ידי כך שהיא כלפי אנשים אחרים מוסיפה עוד כיסוי וצניעות. מה עוד, שאישה נשואה לאחר נישואיה הרי צריכה לגלות עצמה בפני בעלה, יכול להתפתח אצלה ציור של מיעוט צניעות לאחר חתונתה. לכן ההלכה דווקא מוסיפה לה עוד צניעות, זאת בכדי להורות שכל מה שהיא מגלה עצמה בפני בעלה לא משום שיש בכך מיעוט צניעות אלא משום שאישתו כגופו. ולצערנו אנו רואים שללא ההלכה יש מקרים שדווקא אישה נשואה מרשה לעצמה לזלזל בהופעה צנועה שהיא כביכול יותר מוגנת ולא מפחדת ממה שיחשבו עליה אחרים וכד'. ולצערנו הדבר גם נמצא בתוך מחנינו שיש נערות שכל עוד שלא התחתנו לא מרשות לעצמם ללכת עם מכנסיים וכד'. ואחר החתונה הם מרשות לעצמם להוריד מרמת צניעותם. לפעמים יש מציאות שהאישה נשארת עם כיסוי ראש סימלי והוא מתיר לה כביכול בשאר הדברים להעיז ולהתלבש כנשות הגויים. ב. לגבי אורך החצאית. זו ענינה של ההלכה שהיא צריכה למצוא את המידה הנכונה. ההלכה צריכה לקבוע דבר שהוא מתאים לרוב הבריות. כנראה שפוסקי ההלכה שפסקו שמותר לכסות מעבר לברך סברו שחלק זה באישה אינו מעורר להירהורים. ההרהור נוגע לחלקים היפים שבגופה של האישה או לחילופין למקומות המכוסים. רגליה של האישה כנראה לדעות אלו לא מעורר להירהור לרוב בני אדם. אם יש אדם שמרגיש שהוא מתעורר להרהור כתוצאה מהסתכלות גם בחלק זה, יעשה לעצמו סייגים אישיים ומיוחדים. ג. לא תובעים מן האישה לכסות את כל גופה חוץ מעינה משום שכל דבר קיצוני בסופו של דבר גורם להיזק. לא שמענו שהצניעות היתרה שיש אצל הבדואים מצליחה ליצור מידת צניעות פנימית אצל הבדואים. צריך הדרכה מאד ממוצעת בכדי לדעת להדריך בדרך שתגרום ליותר צניעות פנימית ולא שהצניעות תתמקד כל כולה בצדדים החיצוניים. גם כאן חכמים העריכו שבנוגע לפני האישה כל אדם שיש לו אישה יכול לחשוב על פני אישתו וזה בודאי מציל אותו מלרצות להתבונן על פני אישה אחרת.