שלום לרב, היום בישיבות התיכוניות וכן גם רואים קצת בישיבות הגבוהות חולצות גלופה. האם יש בעיה ללכת עם חולצות כאלה? לדוגמא הציבור החרדי אין שם כלכך.. (אולי זה אומר משהו..) והאם יש בעיה ללכת עם חולצה קצרה מפני צניעות? תודה רבה!

שלום וברכה, חולצה עם שרוולים קצרים מותרת, וכך נהג לעיתים גם רבן של בני הגולה, רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שבימות הקיץ היה לובש חולצה עם שרוולים קצרים. עם זאת, יש מקום למידת חסידות בלבישת חולצה עם שרוולים ארוכים, למי שהדבר אינו קשה לו. יש בכך תוספת צניעות, וגם תועלת מצד נקיות הידיים בזמן לימוד תורה ותפילה, כדי שלא ייגע במקומות המכוסים ויצטרך נטילת ידיים. אמנם, יש לשקול אם נכון להחמיר בכך כאשר הדבר גורם צער מחמת החום, ביטול תורה, או חשש ליוהרה כאשר הסביבה אינה נוהגת כך. לגבי חולצות גלופה — אין בעיה בעצם הלבישה של חולצה שיש עליה כיתוב או ציור. באופן כללי, יש חשיבות ללבוש מכובד, אך עיקר מעלתו של האדם היא בתורתו ובמידותיו. וכדברי חז"ל: "רבי אומר: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו; יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו" (אבות ד, כ). הרחבה: לגבי חולצות עם שרוולים קצרים כתבתי כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/153130 . לגבי חולצת גלופה שיש עליה כיתוב או ציור — שמעתי בשם אחד הרבנים שיש בכך בעיה, משום שהמתפלל מאחוריו עומד בתפילתו מול ציור, והדבר עלול להפריע לכוונה בתפילה (עי' שו"ע או"ח צ, כג). אמנם, הגר"א נבנצל שליט"א אמר לי שאין בעיה ללבוש חולצת גלופה. וכשהצעתי בפניו את הטענה שהמתפלל מאחוריו עומד מול ציור, לא קיבל טענה זו, ואמר שהעומד מאחור יכול לעצום את עיניו. באופן כללי, ביחס לצורת הלבוש הראויה, כתב הרמב״ם (הלכות דעות ה, ט): "מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן, ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו, אלא בגדים בינונים נאים". ועל דברי הרמב"ם הנ"ל כתב הגר"ח קניבסקי (קרית מלך שם) כמה מקורות לדבריו, ועל המילים "מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי" כתב: "דרש לעולם פ"ד: לעולם ילבש אדם מלבוש עניו ונקי כתלמיד חכם". העיקר הוא לקדש שם שמים בהליכות ובמידות, ולא להצטיין דווקא בלבוש מרשים. וכך כתב הנצי״ב מוולוז׳ין (העמק דבר ויקרא כא, ו) על הפסוק "קדושים יהיו לאלקיהם": "קדושה הוא פרישות מאנשים לשם ה', בכל ענין שמתקדש שם שמים על ידי זה שנוהגים כך, היינו שיהיו מצוינים במדות טובות ובצניעות וכדומה, לאפוקי שלא יהיו מובדלים מאנשים בדבר שאין בזה קידוש שם שמים ואין בזה אלא גאוה והתרברבות". ובספר חשוקי חמד (עירובין נד.) הובא שלפני שנים רבות הועלתה הצעה שכל הדיינים יתעטפו בטלית של מצוה, אך הגרי"ש אלישיב התנגד לכך. וביאר החשוקי חמד שאפשר שטעמו היה על פי דברי ההעמק דבר, שאין עניין להיות מובדלים מאנשים בדבר שאין בו קידוש שם שמים אלא גאוה והתרברבות. עוד ביאר שם את המנהג שרבנים ואדמו"רים כן לובשים כיום לבוש מיוחד, על פי הגמרא בשבת (קמה ע"ב): "מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין? לפי שאינן בני תורה". ופירש רש"י: "'מצויינין' — מציינים עצמם בלבושים נאים; 'שאינן בני תורה כל כך' — לכבדם כבני ארץ ישראל מחמת תורתם, מכבדים אותם מחמת לבושיהם, שנראים חשובים". כלומר, כאשר יש ירידת הדורות ואין הציבור מכבד תלמידי חכמים מחמת תורתם בלבד, יש מקום לכך שהרבנים ילבשו לבוש מיוחד כדי לעורר יחס של כבוד לתורה ולנושאיה.