אני תלמיד שיעור ב’ בישיבה גבוהה,ולצערי אני לא כל כך מוצא את עצמי בישיבה. למען הדיוק הבעיה שלי היא שאני לא מכיר ומקבל מספיק את ערך התורה. אני חושב שהתורה היא דבר נפלא שצריך להיות מרכז חיינו ושכל פעולותינו צריכות להיקבע על פיה אבל אני לא מאמין באמת בליבי בכך שכשאני לומד זה בעצם הדבר החשוב ביותר שיכולתי לעשות כרגע. כלומר: ללמוד תורה זה טוב ויפה אבל כשבחור עם זקן מדובלל ועינים זורחות מצהיר במהלך ארוחת הערב שאם נלך לסדר ונמשיך בדיונים לגבי כשרות הגט והעדים שלו הרי: "זה, זה הדבר הכי חשוב בעולם! שום דבר לא משתווה לזה!". אני פשוט לא יכול להסכים איתו. הנקודה הזאת מאוד כואבת לי, כי לפעמים זה נשמע כאילו אנחנו "משכנעים" את עצמנו שמה שאנחנו עושים חשוב. הרי אף רופא לא זקוק לספרים "ביחסי ציבור" שישכנעו אנשים שיש ערך לפעולותיו. ניסיתי גם ללמוד ספרים שמדברים על ערך התורה אבל אני טיפוס בעל מחשבה מאוד ביקורתית מטבעי וכל הדיבורים על "שינוי במציאות" וכדו’ נתקלים בחומה מבוצרת של מחשבה צינית וריאליסטית. האם הרב יוכל לשפוך קצת אור על הנושא? האם הבעיה הזאת מוכרת?

אנו נמצאים במציאות שהחומר והחושים הם הדבר שאנו מרגישים אותם בפועל. כל עולם הרוח הינו עולם שאנו צריכים לעשות מאמץ גדול בכדי להתוודע אליו. גם כשאנו מתוודעים אליו הוא נמצא בתודעה שלנו ברמה מסוימת. אולם אנו לא מצליחים לצייר אותו באותה ממשות שאנו מרגישים את העולם החומרי. הרופא שמטפל בגוף מרגיש ורואה מול עיניו את הכוח שיש במעשיו. אולם עולם הרוח הוא רק בכוח. קשה לנו מאד לצייר אותו כדבר ממשי. הממשות שלו תלויה במידה רבה בכוח הציור שלנו את העולם הרוחני. אם כן, המאמץ שאתה ואני עושים בכדי לצייר את העולם הרוחני הוא לא פוזה אלא זה באמת תאור המציאות. אם אנו נצייר את עולם הרוח הוא באמת יהיה יותר במציאות של העולם הזה. אם לא נצייר את המציאות הרוחנית ולא נוציא אותה מן הכוח אל הפועל אזי באמת מבחינת העולם הזה לא נפגש עם הצד הרוחני שבמציאות. אנו לא אומרים שהצדדים הרוחניים שבמציאות לא נמצאים אוביקטיבית במציאות. המציאות הרוחנית היא הרבה יותר ממשית וקיימת מאשר המציאות החומרית שהיא מציאות חולפת. אולם בעולם הזה שהחומר נמצא בו בפועל להיפגש עם העולם הרוחני זה דורש מהאדם עמל ומאמץ ובו תלוי עד כמה העולם הרוחני שהוא מציאות קיימת בעולמות העליונים תהיה מציאות מציאות שיוצאת אל הפועל בעולם שלנו. התורה היא הופעה רוחנית עליונה. בחלקים המופשטים של התורה שבהם אנו מתוודעים לדברים העומדים ברומו של עולם ניתן להרגיש זאת ביתר קלות. כשעסוקים בהארות כלליות על מוסר על אור אין סוף על קדושה על מהותם ונשמתם של ישראל ועוד אנו מבינים שאנו עסוקים עם העולם הרוחני העליון. בנושאים אלו או שאתה רוחני שהדברים הולכים ומתיישבים בלבך או שאתה לא שייך לחלקים אלו שהאור הרוחני שבתורה. אולם בחלקים המעשיים של התורה קשה לנו לצייר שבלימודם אנו נפגשים עם אור רוחני. הצדדים המעשיים נתפסים כמערכת חוקים משפטית שאנומכירים כמותה במשפט האנושי. אולם הקב"ה עשה עימנו חסד שנתן לנו את החכמה האלוקית שהיא מאד רוחנית בלבוש שהוא לבוש שמתאים לעולם הזה. בכל דבר שאנו לומדים בתורה אנו נוגעים באור האין סופי המופשט ביותר. יש חיבור גדול בתורה שכל דבר שאנו לומדים בתורה בין בדבר הגדול ובין בדבר הקטן אנו נפגשים עם העולם הרוחני העליון ביותר. ההבדל בין דבר גדול לדבר קטן בתורה הינו הבדל כמותי ולא הבדל איכותי. זאת האמונה שלנו. בדור האחרון לקראת הגאולה עושה איתנו הקב"ה חסד נוסף שהדברים לא ישארו רק באמונה שלנו אלא אנו לאט לאט הולכים ומגלים את החיבורים המופלאים שיש בתורה. אנו הולכים ולומדים כיצד כל פרט מדברי תורה נובע מרעיון רוחני כללי ועליון. ודאי שעוד יש עוד הרבה מה לגלות. אולם הדברים הולכים ומתגלים. זו אחת המשימות שלנו בלימדו תורה לחבר בין החלקים השונים שלהתורה. יש לעשות זאת מתוך גודל ולא בדרך מאולצת. בכל אופן אין ספק שגילויים רבים בתורה שהם גילויים שאנו מוודעים אליהם כגילויים רוחניים הולכים ונחשפים לנו. ענין זה הולך ומתגלה דרך הופעת רזי תורה. אנחנו בישיבה לומדים זאת בדרך של לימוד עניני אמונה מגדולי המחשבה. על גבי זה ניתן להמשיך ולגדול וללמוד עוד ועוד. אני מקווה שבעוד מספר שנים החיבורים שבין פרטי תורה לכלליה יהיה כל כך בולט עד כדי כך שיהיה לנו תשובות מוחשיות לשאלות שמטרידות אותך. בכל אופן, יתכן שאם יש לך נפש שמחפשת רוח גדולה יותר בלימדו תורה אתה צריך למצוא בית מדרש שיתן מענה לצימאון שיש בקרבך.