1- היות ויש ספרדים שנהגו כן לאכול דגים וגבינות כמו האשכנזים, שאלתי רב ספרדי אם גם לי מותר (אבא שלי הרגיל אותנו שלא לאכול ביחד גבינות ודגים) והוא אמר לי שאסור לספרדים. האם מדובר במנהג או בהלכה? כי אני רוצה לדעת אם זאת חומרה או מנהג שאפשר לעשות עליו התרת נדרים? ואם לא, איך זה שהדין לא נוגע לכולם כאחד? 2- באחת מהשאלות אתם מתיחסים לנושא של הגרביים לנשים ושם אם הבנתי נכון יש למי שלא לובשת גרביים על מי לסמוך (הרמח"ל?) למרות שרוב הפוסקים אומרים אחרת. אני הורגלתי ללבוש גרביים כמו שלא לובשים מכנסיים לנשים... אז כן ללבוש או לא? הלכה או השקפה או מנהג? חייבים או שזאת חומרה ואפשר להקל (לא בדווקא ולא במגזר שלי כמובן, אלא במקרא שקשה לי כמו בחופש..., שאדע אם להרגיש אשמה אם נפלתי או שלמה מבחינת ההלכה?) 3- אני לא אוהבת להשתייך למגזר מסויים. גדלתי בחו"ל ושם גודלתי במנטליות כ"כ שונה מפה, אווירה של אחדות בין כל היהודים לא משנה מה הרקע של כל אחד, אווירה של תמימות טהורה של אהבת תורה לשמה ... פה יש כ"כ מגזרים והשקפות שזה פשוט מטריף וזה נראה שהתורה ההלכה ההשקפות והמנהגים שמאחדים את כולנו שונים ממגזר למגזר ואפילו מפרידים ביננו חס וחלילה. ובקיצור זה מבלבל ומצער אותי כי אני כבר לא יודעת ליאן להשתייך ותמיד אני מתמודדת עם ספקות וחשדות וקשה לי למצוא את שלוות הנפש שלי הרוחנית למרות שאני פה כבר 9 שנים כמעט. למדתי בסמינר חרדי,אני גרה בעיר חרדית, ואני מרגישה בכל זאת שונה. אני מאוד מעריכה את הרב מרדכי אליהו ונהנת מאוד מהאתר שלכם ומהפתיחות בגישה שלכם, רק שלא חונכתי על הדרך הזה וזה שוב מבלבל אותי כי שוב אין לי שייכות למגזר מסויים. אני נשואה וב"ה בעלי מאוד פתוח רק שהוא גם ישראלי ואז גם מהמגזר החוצניקי שלי התרחקתי באופן טבעי. אז לגופו של עניין, רציתי לשאול את דעתכם על הפתרון שמצאתי לי ושנראה לי נח ונחמד מאוד: אני מנסה לקחת מכל מקום דבר טוב שמתאים לי מבחינת ההלכה,ההשקפה, הדרך חיים, כמובן שהכל ברוח תורני, ואני מנסה ככה להשלים ולהתאים את עצמי עם מה שנקרא בשבילי "שבעים פנים לתורה". אבל אני גם רוצה להבין למה רב אחד אמר לי פעם שצריך ללכת אחרי רב אחד ואי אפשר לקחת את מה שנח לנו מכל מקום. למה? התורה היא אחת אז מה זה משנה אם אני מחפשת את האמת בדרך שנוחה לי, שקלי לי יותר, ששמח לי יותר? אני מדגישה שאני לא מחפשת דרכים להקל בכל מחיר בכלל, אלה שמה שנשמע לי יותר הגיוני ושיהפוך את העבודת ד’ שלי להכי נעימה בגדר המותר מבחינה מוסרית תורנית הלכתית והשקפתית. תודה לכם מראש על תשובתכם ויישר כוחכם על האתר המהמם, בברכה.

שלום וברכה, שאלתך מורכבת מהרבה צדדים, ואנסה להתייחס במסגרת קצרה זו. חכמים אמרו לנו "עשה לך רב והסתלק מן הספק". עשיית הרב, מבאר המהר"ל, אינה רק כלי לידע [שאז באנצקלופדיה ניתן למצוא רב מוצלח יותר], אלא קישור לדרך החיים והכוונה אישית בדרכה של תורה. עשיית הרב כמובן יכולה למנוע טעויות רבות בהלכה שיכולות להיגרם מסתירה בין מנהגים שונים וכד', אולם הדבר עמוק יותר - רב הוא מורה דרך רוחני. מן הסתם ברוב המקרים זה שאלות שהן הלכתיות שזה הא' ב' בדרכנו הרוחנית בעשיית רצון ה', אולם לא רק בשאלות הלכתיות אלא גם בשאלות של חיים כגון חינוך ילדים, מקום מגורים עיסוק ועוד ועוד. הבעיה שאת מעלה בניתוק בין הציבורים, העלה לפנייך רבינו הגדול הראי"ה קוק זצ"ל במאמרו 'מסע המחנות' (בספר מאמרי הראי"ה). שם הרב נוגע בנקודה שאת מעלה - כל ציבור מפסיד את שיש אצל חברו, וכך כל אחד מפסיד משהו. הלוואי וניתן היה לטשטש את הקווים הציבוריים הללו. אולם כעת שהם קיימים יש 'לעשות רב', כלומר למצוא מורה דרך שיכוון איך ניתן לקחת את הטוב והנכון שבכל ציבור. אין חובה לקחת רב אחד לכל התחומים. ניתן למשל להחליט כי בתחומי ההלכה רב פלוני הוא הפוסק שלך, ואילו בתחומי הדרכת חיים למשל רב אלמוני הוא הפוסק שלך. אולם אין ללכת לרבנים על פי גחמה משתנית כזו או אחרת,. שאז העניין נהפך לבדיחה [על פי הרמב"ם והר"ן]. אין בכוחו של כל אחד ואחד להחליט מהו הדבר הנכון בכל מקום, אלא יש לשמוע מה לתורה יש לומר בעניין, ובדיוק על כך אמרו חז"ל "עשה לך רב", אך כאמור את הרב את יכולה לבחור על פי נטיית ליבך. בהצלחה רבה