למה יש יאוש רב רק מנסיון אחד לחשוב איך לתקן מידה אחת? למה יש יאוש אם אני מתפלל ולא נענה? (לא אחת התפללתי). והאם מותר להתאמץ לבכות בתפילה בכח בשביל שתתקבל התפילה? ששערי דמעה לא ננעלו.

יאוש הוא מידה שלילית. היאוש והעצבות באים מיסוד העפר. יש משהו שמושך אותנו כלפי מטה . יש בנו כוח שממית את כוח החיות שיש בנו. היאוש בשורשו הוא נובע מכוח המיתה שמשתלט עלינו. היצר הטוב צריך לעורר בנו חיוניות חיים. היצר הרע הורס וממית לנו את החיים. אין להתייאש מהעבודה לתקן מידה. אנו לא אנשי תוצאות. כל עוד אדם עובד ומנסה לתקן אזי הוא צריך להיות שמח. אין להתייאש מכך שתפלה אחת לא נענית. גם הערך של התפלה לא מותנה בכך שהיא תענה. התפלה יש לה ערך מצד עצמה. התפלה היא ביטוי לקשר עם הקב"ה ולכן קודם כל יש לה ערך כשלעצמה. ודאי שגם כל תפלה פועלת. מה כוח פעולתה של התפלה זה משתנה בגלל המון שיקולים. לפעמים נובע ממיעוט כוח תפילתינו. אולם יש עוד סיבות רבות שבהם תלוי האם תפלתינו תפעל כפי המבוקש. לא רק שמותר אלא ראוי לבכות בעת התפלה. הבכי הוא ביטוי לעומק הרצון שדברים יענו. כך ראוי להתפלל. אולם בעת סיום התפלה אדם צריך להתמלא בשמחה שהרי יש לו במי לבטוח. כך אנו בחיים, שלא בעת התפלה, מלאים ביטחון ושמחה. בעת התפלה אנו מרכזים את כל מה שחסר לנו, ושם מותר וראוי לבכות.