אני אמא ל-6 ילדים ב"ה. את 4 ילדי הגדולים שלחתי למעון בגיל 3 חודשים לערך. למדתי ועבדתי. כשבני החמישי נולד, שינינו בעלי ואני גישה לגבי נושא המשפחה ככלל ובין היתר החלטנו שהכי נכון שאני אשאר עם בני החמישי בבית ואגדלו. כאשת חינוך ובכלל כאמא היה לי חשוב לבנות לילד סדר יום מגיל קטן ובו פעילויות המתאימות לכל גיל. סדר היום הועבר בנחת, ברוגע ומתוך שמחה רבה. הלימוד נעשה בטבעיות ומתוך אהבת הילד ואהבת התפקיד שבחרתי לי- להיות אמא. לדוג’: כבר בחודשים הראשונים ללידת בני הרגלתי את אזנו לשמוע תפילה ענוגה ומרנינה: כשהתפללתי פשוט שרתי בקול וכך הוא ידע לשיר את התפילה בגיל מאוד צעיר. כך כל לימוד שרכש נלמד בדרך טבעית תוך כדי עשייה, שמיעה וכדו’ כשאני משלבת פעילויות ומשחקים בהתאם. כשגדל יותר הייתי יוצאת עמו לגן המשחקים בשעה קבועה כל בוקר כדי שייפגש עם חברים נוספים שגם הם נשארו עם אמהותיהם בבית ועם קבוצת ילדים נוספים ממשפחתון שהגיעו אף הם לגן המשחקים. כלומר היה לו סדר יום מנוהל ובריא. כעת כשהוא בן שנתיים אני תוהה מה נכון לעשות עבורו, לחינוכו, להתפתחותו? האם להשאירו עוד שנה איתי בבית (כמובן עם סדר יום מתאים ומפגש עם בני גילו בשעות קבועות בבקר איתי ובלעדי). או להצטרף לסבב אמהות בו כל אמא משמשת כגננת ליום אחד לקבוצה של כ-5 ילדים? חשוב לי לציין, שאשמח לעשות כל אחד מהאפשרויות שיתבררו כטובות ביותר עבור ילדי. אך מה נכון לעשות? שהרי אני בבית ממילא עם בתי בת ה-3 חודשים. וגם בלי זה, אם נכון להישאר אשאר. כמו כן, אמרה לי חברה שכדאי לי לשלוח אותו למעון או משפחתון כדי להרגילו לחברה ולהיות יותר שעות בלעדי כדי שיתרגל לגן בגיל 3. אך אני מכירה הרבה ילדים שמגיל קטן הם במעון ובכל זאת כל שנה מחדש לוקח להם זמן להתרגל למעון ואף בוכים כשמתחילים את הגן בגיל 3. אני מרגישה שהניסיון הראשון שלי עם בני החמישי בבית הביא לתוצאות חיוביות ביותר מבחינות רבות: התפתחות שפתית (הוא מדבר ברור מאוד מגיל מאוד צעיר לבני גילו וזוכר קטעים שלמים מהתפילה, יודע לספור, אומר את הא’ ב’ וכד’, דברים שבני גילו לא יודעים). שלא לדבר מבחינה רגשית הוא בוגר ומאוד עצמאי וכו’. הקשר בינינו הוא קשר משמעותי יותר ההכרות שלי אותו בכל שלב בחייו היא אחרת מאשר עם 4 אחיו הגדולים אותם בחרתי לשים במעון. כעת הוא בגיל מאוד משמעותי - גיל שנתיים, גיל של שינויים חשובים: בניית אישיותו, עצמאותו, וכמובן מתחילה אצלו תקופת הגמילה מטיטולים ועוד. האם לא כדאי שברגעים משמעותיים כאלה תהיה לצידו אמא רגועה, נינוחה שיש לה את הכלים הכי טובים שניתנו לה ע"י הקב"ה כדי לגדל את ילדיה. שתיטע בו ביטחון, עצמאות וחוסן לפני שהוא יוצא לגן בגיל 3 או שכדאי לשלוח אותו לקבוצה קטנה של סבב אמהות על כל המשתמע מזה. (גם שאר האמהות הן נשות חינוך) ? האם שליחת ילד למעון/משפחתון היא בדיעבד או מלכתחילה? אשמח לקבל תשובה להתלבטויותי.

נראה שאם המסגרת היא רק של חמשה ילדים ומבוססת על אימהות אין בעיה לשלוח למסגרת מעין זו. יש לך הרבה שעות עם הילד שלך אחרי צהרים. כך תוכלי להתמסר לתינוקת. אולם אם את בשמחה רוצה להיות איתו עוד שנה ודאי שאין בעיה. לא צריך לחשוש מתלות או מקשיי הסתגלות לאחר מכן. לסיכום: נראה שהעיקר הוא מה שתעשי יותר בשמחה ונחת,זה הדבר הכי חשוב.