הרב ברוך ה’ למדתי במדרשה אז פתחתי מעט, גדלתי בשנה של תורה לגמרי. ברוך ה’ זכיתי לזה. אבל מתפשטת בי גאווה בעקבות זה. אני לא רוצה גאווה, אבל אני מגלה שנהיה בי. וגם לפעמים אנשים מהסביבה שרואים אותי אומרים לי:"צדיקה" וזה לא עושה לי טוב אמריות כאלה. להפך זה מחליש אותי ומוסיף לי גאווה. מה עושים? מה נכון להשיב ע"מ שלא יאמרו ויחשבו עלי כמו האמירה הזו. ואיך ניתן להעיף את הגאווה? להבין שמה שלמדתי זה קמצוץ קמצוץ מדבר ענק ושהכל לא יחסית לסביבה אלא לתורה בלבד?

תמשיכי להתנהג ככל האפשר בצניעות ובהידור במצות בצניעות. וכמו שאת מבינה בעצמך גאוה זו מידה לא טובה. ואם את בתוכך יודעת שאין מקום לגאוה. הדברים יחלחלו לליבך והתחושה של הגאוה שנגרמת על ידי דיבורים של אחרים תסתלק.