יש שאלה שמטרידה אותי ואת אשתי. השאלה שלנו היא: איך לכוון את התפילות שלנו בצורה האפקטיבית ביותר? מבחינת הידע הדל שלנו מתקיימת לכאורה סתירה. מצד אחד, נאמר כי ביום הארבעים לפני יצירת ולד יוצאת בת קול ואומרת בן פלוני לבת פלונית ושנקבעים נתונים כגון בריאות ופרנסה. כמו כן כתוב, ש"הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות ל"ג, כ’). מצד שני, תפילת חנה מוכיחה כי אכן באמצעות התפילות ניתן לשנות את מה שנקבע מראש. וכן כל המשמעות של יום כיפור – תפילה, תשובה וצדקה מעבירות את רוע הגזרה. לכאורה למה להתפלל לבריאות, פרנסה או זיווג אם הכול קבוע מראש חוץ מיראת שמים? האם לא עדיף להתפלל רק ליראת שמים? אם כך, מהם הדברים הקבועים מראש? מה ניתן להתפלל עליו ולשנותו? ומה חסר סיכוי? בויכוח סוער שהיה לנו עם אחת מקרובותינו היא טענה כי אם מתפללים יותר מידי עבור משהו- אנחנו עלולים לקבל אותו (דוגמת: 515 התפילות של משה רבנו) וייתכן והוא רע עבורנו והיא נתנה לנו את המשל הבא: המשל מספר על ילד קטן המבקש מאביו לקנות לו ממתק והראשון לא רוצה משום בריאותו של הילד. בהמשך הסיפור האב נכנע לבסוף לתחינותיו של הילד על אף שהוא יודע כי הממתק הזה לא טוב לו. אך האב רחום וחנון ולא יכול לראות את בנו בוכה ומתחנן. האם גם האלוקים יכול לתת לנו משהו שאנחנו מתפללים עליו מאוד על אף שכביכול הוא יודע שאינו טוב עבורנו? אנחנו בני האדם לא רואים את התמונה המלאה ואם אנחנו מתפללים עבור משהו שאין לנו אותו ייתכן וזה לטובה- כפי שהאמונה גורסת "שהכול לטובה". אז אם כך למה אנחנו מתפללים עבור משהו שאין לנו אותו ואם יהיה לנו אותו- הוא רק יזיק? השאלה בקיצור היא: אם אלוהים הוא טוב וכל דבר שקורה בעולם הזה הוא לטובתנו וכל דבר שלא קורה הוא לרעתנו- אז למה אנחנו מתפללים לדברים שאין לנו? אולי אנחנו באמת צריכים להתפלל ליראת שמים בלבד? יכול להיות שכל תפילותינו צריכות להיות מופנות ליכולת לקבל את הנגזר עלינו באהבה וברצון?

לא הכל קבוע מראש. הרי רק עתה עברנו את הימים הנוראים בהם התפללנו על כך שנצא זכאים בדין, אם הכל קבוע מראש מה תוכן הדין. ודאי שההשגחה האלוקית עלינו היא קשורה למה שאנו עושים. אנו מאמינים שכל מה שעושה הקב"ה זה לטובה. גם כשבאים עלינו יסורין זה לטובה אולם יתכן שהיסורין באים לזכך אותנו מהמעשים שעליהם אנו צריכים לכפר. בכל אופן, עניין התפלה הוא ערך כשלעצמו. אנו מתפללים משום שפעולת התפלה מקרבת אותנו לקב"ה. אנו מתפללים לפי מה שנראה לנו כטוב. ודאי שהקב"ה לא חפץ ביסורין. כל כאב שיש בעולם הקב"ה לא חפץ בו. כן אנו מתפללים שיהיה טוב שלם ללא יסורין וללא מחלות וללא עניות לכל הבריאה. זהו גם רצון הקב"ה. לכן בודאי שאנו קולעים למטרה שאנו מבקשים מהקב"ה שיהיה טוב. לפעמים הקב"ה רואה שמכוח התפלה הוא יכול לוותר על היסורין. הזיכוך והטהרה שבאה תוך כדי תפלה הם מיתרים את הצורך ביסורין. אולם לפעמים הקב"ה מייסר אותנו למרות שאנו התפללנו. אין זאת אומרת שלא היינו צריכים להתפלל על היסורין. זה אומר שלא הספיקה ההתעלות שלנו בתפלה בכדי לגרום לכך שלא יהיה כלל צורך ביסורין. ואולי ללא התפלה היינו מקבלים יסורין קשים יותר. אני מקווה שהדברים הובהרו. אם יש עדיין חוסר בהירות ארחיב יותר לבקשתכם.