לכבוד הרבנים המשיבים שליט"א בקצות החושן (סי’ שפו ס"ק ג) מבואר ש"גרמא דגרמא" בנזקין פטור אפילו מדיני שמים. בשו"ת בית אפרים (מרגליות, יו"ד סי’ סב דף צד ע"ב) כתב שגם בענייני איסורים, כל שהדבר נעשה בדרך "גורם דגורם" אין איסור כלל. האם אפשר ללמוד ממקורות אלו ש"גרמא דגרמא" יהי’ מותר לכתחילה בשבת (ולא רק "במקום פסידא" כמו בדין "גרם כיבוי" על ידי כלי חרס מלאים מים המבואר באו"ח סי’ של"ד)? ראיתי את תשובת הרב דב ליאור שליט"א (באתרכם) שהביא בשם האור שמח על הרמב"ם שיש לחלק בין דיני נזיקין לדיני שבת ואין ללמוד שגרמא דגרמא בשבת מותר לכתחילה. אך לעת עתה ככל שפישפשתי בדברי האור שמח לא הצלחתי למצוא את הדברים בפנים. באם אכן ישנו מקור ש"גרמא דגרמא" מותר לכתחילה בשבת לכולי עלמא, מפני מה נזקקו ממציאי ה"מפסק גרמא" לעיקרון "מניעת המניעה" (ע"פ המבואר בסימן רע"א מהגמרא דשבת דף ק"כ בדין סגירת חלון על מנת שלא תכבה הרוח את הנר. ועיין בספר אשמרה שבת, אשכנזי, ח"א פי"ט ס"ז, וכן בספר שבות יצחק ח"ו פי"ד, שחלקו על היתר זה מטעמים שונים), ומדוע לא סמכו על סברת "גרמא דגרמא" (ואף הוא באופן של "מניעת מניעה"). לסיכום: ככל שחיפשתי ופשפשתי בספרים, כולל בכרכי "תחומין" ובשאר הספרים ותוכנות החיפוש החדישות, לא מצאתי לעת עתה מי שעוסק בענין "גרמא דגרמא" בשבת עם מקורות מפורשים וברורים. שמא תוכלו לעזור לי?

החילוק בין שבת לנזיקין אינו צריך מקור מהאור שמח. יש לדון סביב הגמ' בב"ק ס/א שחילקה בין זורה ורוח מסייעתו בנזיקין לעומת שבת. נכון שהסוגיא שם לדעת חלק מהראשונים היא חילוק רק לענין זורה. [כך משמע שם בשיטת הרא"ש. אולם לדעת רש"י שם והר"ח נראה שאין להשוות בין דיני נזיקין ששם צריך מעשה של המזיק לבין שבת שעיקר האיסור הוא מלאכת מחשבת אסרה תורה ויש מכוח זה להרחיב את האיסור]. מכוח סוגיא זו דנו האחרונים להחמיר בשבת. במקום שיש תכנון של גרמא דגרמא והדבים נעשו מיד ללא שהות יש כאלו שסברו שהדבר אפילו נוגע באיסור מהתורה. נכון שמצאנו חילוקים בין רמת הגרמא. בגרמא רחוקה, כגון: גרמא שדומה לסוף חמה לבוא, האחרונים דנו לחלק בין גרמא רחוקה לבין גרמא שאינה רחוקה. וע' על כך באבני נזר או"ח ס' ר"ל אות ב' וכן במנחת שלמה ח"א ס' י'. וע' בחזון איש באו"ח ס' ל"ח סק"ד בענין היתר חליבה בשבת בגרמא מותרת, כגון: כשהחשמל עדיין לא נמצא בעולם. היסוד החדש של מניעה הוא יסוד שדיבר עליו רבות רבי שלמה זלמן אוירבך, וכפי שאתה כתבת הדברים הם לא פשוטים. לכן המכונים שחיפשו היתר עשו שילוב בין גרמא רחוקה לבין עשייה בדרך של מניעת המניעה. וע' בספר מנחת אשר על ספר שמות בפרשת ויקהל ששם דן על שני ההתרים.